שולחן ערוך, אורח חיים

1הנצרך לבשר ביום טוב היאך יתנהג וסדר מליחתו. ובו ו סעיפים: אין קונין בשר בפיסוק דמים לומר לטבח תן לי בסלע או בשתים וכן לא יאמר לו הריני שותף עמך בסלע אלא מחלק להם שלישיות או רביעיות כפי החלקים שדרך לחלק בעיר בלא פיסוק דמים ומביא שתי בהמות ויאמר זו כזו ולמחר שמין הנשאר כפי ששוה כך יפרע לו: הגה וי"א דדוקא ישראל לגבי ישראל שרי בכהאי גונא אבל ישראל עם עכו"ם אפי' בכהאי גונא אסור: [הגהות אשירי פרק אין צדין] :

2אסור לשקול בשר אפי' בביתו לידע כמה יבשלו ואפי' ליתנו בכף מאזנים לשמרו מן העכברים אסור אם הוא תלוי במקום שרגילים לשקול בה ואפי' לשקול מנה כנגד מנה אסור ומותר לשקול בידו שלוקח החתיכה בידו ומשער כמה יש בה וטבח אומן אפי' זה אסור אבל אם הוא יודע לכוין דרך חתיכתו לחתך ליטר' או חצי ליטר' חותך כדרכו ואינו חושש:

3אין נוקבין נקב בבשר בסכין לתלותו בו אבל ביד מותר ואם לעשות בו סימן מותר אפי' בסכין:

4מולגין הראש והרגלים ומהבהבין אותם באור אבל אין טופלין אותם בסיד ולא בחרסית ולא באדמה דמתחזי כעיבוד ואין גוזזין אותם במספרים שנראה כעוש' לצורך השיער:

5מותר למלוח כמה חתיכות בבת אחת אף על פי שאינו צריך אלא אחת: הגה וי"א דלא שרי להערים רק קודם אכילת שחרית ומותר למלוח הבשר בי"ט אע"פ שהיה אפשר למלחו מעי"ט (מהרי"ל ות"ה סי' פ') :

6נוהגין לנקר בשר בי"ט אפי' נשחט מעי"ט: [וטוב לשנות קצת אם יוכל לשנות באיזה דבר] (מהרי"ל ות"ה סי' פ"ד) :