שולחן ערוך, אורח חיים פו

1דיני שופר של ראש השנה. ובו כג סעיפים: שופר של ראש השנה מצותו בשל איל וכפוף ובדיעבד כל השופרו' כשרים בין פשוטים בין כפופים ומצוה בכפופים יותר מבפשוטים ושל פרה פסול בכל גוונא וכן קרני רוב החיו' שהם עצם אחד ואין להם מבפנים זכרות פסולים (וכן שופר מבהמה טמאה פסול) (ר"ן פ"ד דר"ה) :

2הגוזל שופר ותקע בו יצא אפילו לא נתיאשו הבעלים ממנו:

3תקע בשופר של ע"א של ישראל לא יצא שאינה בטלה עולמי' וכתותי מיכתת שיעוריה אבל בשל ע"א של עכו"ם וכן במשמשי ע"א של עכו"ם לא יתקע ואם תקע בו יצא והוא שלא נתכוין לזכות בו אבל אם נתכוון לזכות בו לא יצא דהוי ליה ע"א של ישראל (ויש מחמירין דאפילו בשל עכו"ם אינו יוצא אלא בנתבטל בעי"ט (מרדכי) וע"ל סי' תרמ"ט סעיף ג') :

4שופר של תקרובת ע"א אפי' היה של עכו"ם שתקע בו לא יצא משום דאינה בטלה עולמי':

5המודר הנאה משופר אדם אחר תוקע בו וזה יוצא י"ח אבל אם אמר קונם לתקיעתו עלי אסור לתקוע בו אפי' תקיעה של מצוה:

6היה קולו עב מאוד או דק מאוד כשר שכל הקולות כשרים בשופר:

7אם ניקב אם לא סתמו אע"פ שנשתנה קולו כשר (מיהו אם יש שופר אחר אין לתקוע בזה כי י"א שאין לתקוע בשופר נקוב) (כל בו ותשובת הרא"ש) ואם סתמו שלא במינו אע"פ שאינו מעכב את התקיעה לאחר סתימה שחזר קולו לכמות שהיה בתחילה פסול אפי' נשתייר בו רובו ואם סתמו במינו אם נשתייר רובו שלם ולא עכבו הנקבים שנסתמו את התקיעה אלא חזר קולו לכמות שהיה קודם שניקב כשר ואם חסר אחת משלש אלה פסול ואם הוא שעת הדחק שאין שופר אחר מצוי יש להכשיר בסתמו במינו אם נשתייר רובו אפילו לא חזר קולו לכמות שהיה וכן יש להכשיר בסתמו שלא במינו אם נשתייר רובו וחזר קולו לכמות שהיה בתחילה קודם שניקב:

8נסדק לאורכו פסול י"א אפי' בכל שהוא פסול אלא אם כן הדקו הרבה בחוט או במשיחה ונשתייר שיעור התקיעה ממקום הקשירה ולמעלה לצד הפה (כל בו) וי"א דוקא ברובו ואם דבקו כשר אפילו אם דבקו בדבק ויש מי שאומר שאינו כשר אלא כשדבקו בעצמו שחיממו באור עד שנפשר וחבר קצותו זה עם זה ואם נסדק כולו אפי' מצד אחד פסול אפילו חממו באור וחבר סדקיו זה עם זה:

9נסדק לרחבו במיעוטו כשר ברובו פסול אלא אם כן נשאר מהסדק לצד פיו שיעור תקיעה דהיינו ארבעה גודלים וכשנשתייר בו כך כשר אפילו אם מעכב את התקיעה ויש מכשירים בנשתייר אפי' שלא לצד פיו:

10דבק שברי שופרו' זה עם זה ועשה מהם שופר פסול ואפי' אם יש בשבר שכנגד פיו שיעור שופר:

11הוסיף עליו כל שהוא בין במינו בין שלא במינו פסול אפילו היה בו מתחלה שיעור שופר:

12הפכו ותקע בו לא יצא בין הפכו כדרך שהופכין החלוק שהחזיר פנימי לחיצון בין שהניחו כמו שהיה אלא שהרחיב את הקצר וקיצר את הרחב וה"ה אם תקע במקום הרחב פסול (ר"ן פ"ב דר"ה) :

13היה ארוך וקצרו אם נשאר בו שיעור תקיעה כשר:

14גרדו מבפנים או מבחוץ עד שעשאו דק מאוד כמו גלד כשר:

15לא הוציא זכרותו אלא נקב בו כשר אבל אם הוציא הזכרו' ועשה ממנו שופר כגון שנקב בו פסול:

16צפהו זהב במקום הנחת פה פסול שלא במקום הנחת פה כשר צפהו זהב מבפנים פסול מבחוץ אם נשתנה קולו מכמות שהיה פסול ואם לאו כשר יש מפרשים מקום הנחת פה היינו עובי השופר לצד פנימי שמניח שם פיו והצד החיצון מן העובי עצמו קרוי שלא במקום הנחת פה ויש מפרשים דעביו במקום הקצר הוא מקום הנחת פה ושלא במקום הנחת פה היינו כל אורך השופר מצד הקצר עד צד הרחב:

17המציירים בשופר צורו' במיני צבעונים כדי לנאותו לא יפה הם עושים (אבל מותר לחקוק בשופר עצמו צורות כדי לנאותו) (ב"י) :

18אם נתן זהב על עובי השופר בצד הרחב היינו הוסיף עליו כל שהוא ופסול:

19הרחיק את השופר ונפח בו ותקע בו פסול:

20נתן שופר לתוך שופר אם הפנימי' עודף על החיצון משני צדדין ונתן הפנימי בפיו ותקע בו כשר: הגה ולי נראה דאפי' אינו בולט בצד הרחב רק שוה לחיצון הואיל ובולט לצד הפה ותוקע בפנימי יצא כן נראה לי וכ"מ מלשון הרא"ש והוא שלא ישנה קולו במה שהוא נתון בתוך החיצון ואם לאו פסול:

21שופר של ראש השנה אין מחללין עליו יו"ט אפילו בדבר שיש בו משום שבות כיצד הי' השופר בראש האילן או מעבר הנהר ואין לו שופר אלא הוא אינו עול' באילן ואינו שט על פני המים כדי להביאו ועל ידי עכו"ם מותר דהוי שבות דשבו' (פירוש איסור אמירה לעכו"ם באיסור דאורייתא הוא משום שבות שאחז"ל לשבות מזה אמירה לעכו"ם ובאיסור דרבנן הוא שבות דשבות) ובמקום מצוה לא גזרו רבנן (וע"ל סי' ש"ז) :

22אם עכו"ם הביא שופר מחוץ לתחום תוקעין בו והוא הדין אם עשה עכו"ם שופר ביו"ט מותר לתקוע בו:

23יכול ליתן בתוכו מים או יין לצחצחו אבל מי רגלים אף בחול אסור מפני הכבוד: