שולחן ערוך, יורה דעה שכא

1בכור בהמה טמאה במה ובמי ובאיזה מקום נוהג וכן פדיונו ועריפתו. ובו כ"ג סעיפים: בכור בהמה טמאה נוהג בכל מקום ובכל זמן ואינו נוהג אלא בחמורים וזה מצותו שכל ישראל שיש לו חמורה שבכרה פודהו בשה מן הכשבים או מן העזים בין זכר בין נקבה בין תם בין בעל מום בין גדול בין קטן ויתננו לכהן ומאימתי חייב לפדותו משיולד עד שימות אלא שמצוה לפדותו מיד שלא להשהות המצוה ולאחר שיפדנו הוא חולין גמורים ומותר בגיזה ועבודה כשאר חולין והכהן יעשה ג"כ בשה כמו בשאר חולין:

2אין פודין לא בעגל ולא בחיה ולא בשה שחוט ולא בטריפה ולא בכלאים ולא בכוי:

3אין פודין בשה הדומה למין אחר ואם פדה פדוי (ויש אומרים דאם פדה בו הוי ספק) (טור בשם הרא"ש) :

4פודין בבן פקועה (וי"א שאין פודין בבן פקועה) (ג"ז בשמו) :

5אם אין לו שה לפדותו פודהו בשוויו (ואז יכול לפדות בכל דבר) (בית יוסף בשם הרמב"ם) ונותן דמיו לכהן לא אמרה תורה להחמיר עליו אלא להקל עליו שאם היה לו פטר חמור ששוה עשרה סלעים יש לו לפדותו בשה שוה דינר בד"א כשהיו דמי פטר חמור מג' זוזין ומעלה אבל אם היו דמיו פחות מג' זוזין אין פודין אותו אלא בשה או בג' זוזין ועין יפה לא יפחות מסלע ועין רעה בחצי סלע ובינונית בג' זוזים: הגה ופודין בשה אחד כמה פעמים כגון אם חזר וקנאו מן הכהן או במקום שיש לו ספק פטר חמור שדינו שמפריש עליו טלה והוא שלו (טור) :

6מיד כשהפריש הטלה תחת פטר חמור חזר הפטר חמור חולין אפי' קודם שנתנו לכהן ומותר ליהנות בו ואם מת לא יקבר והכהן זכה בשה מיד והוא באחריותו שאם מת ביד הבעלים קודם שנתנוהו לכהן פטורים לפיכך מיד כשמפרישו מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו על פדיון פטר חמור:

7ישראל שפדה פטר חמור של חבירו הוא פדוי ופטר חמור הוא לבעליו:

8פטר חמור אסור בהנאה עד שיפדה ואם מכרו קודם פדיון דמיו אסורין: הגה ודוקא שמכרו סתמא אבל אם הודיע ללוקח שהוא פטר חמור והוא מוכר לו מה ששוה יותר מהשה שיפדה דמיו מותרים ואפי' לכתחלה מותר למכרו בכהאי גוונא (כך משמע בטור : ואם מת קודם פדיון או שערפו יקבר מפני שהוא אסור בהנאה אף לאחר עריפתו הואיל ולא נפדה לפיכך אם לא פדהו ונתן פטר החמור בעצמו לכהן אסור לכהן להשתמש בו עד שיפדהו בשה ויקח השה לעצמו או יערפנו ויקבר והכהנים חשודים על דבר זה לפיכך אסור לישראל ליתן פטר חמור לכהן אלא א"כ פדה החמור בפניו או יערפנו לפניו:

9פטר חמור קודם שיפדה אסור לעבוד בו ולגוזזו כדי ליהנות בשערו אבל אם היה שערו מסובך או שיש לו מכה במקום השער מותר לגוזזו להנאתו והשער אסור בהנאה ויקבר:

10ישראל שיש לו ספק פטר חמור יפריש עליו טלה להפקיע איסורו ומעכב הטלה לעצמו: הגה לא רצה לפדותו ולא ליתנו לכהן מכהו בקופיץ בערפו עד שימות ויקברנו (טור) :

11פטר חמור אין ממיתין אותו לא במקל ולא בקנה ולא במגל ולא במגירה ולא בקרדום אלא בקופיץ ולא יכניסנו בחדר וינעול בפניו עד שימות שנאמר וערפתו:

12מצות פדיה קודמת למצות עריפה:

13חמורה שלא בכרה וילדה שני זכרים נותן טלה אחד לכהן זכר ונקבה ספק ומפריש טלה אחד כדי להפקיע קדושה ממנו עד שיהיה מותר בהנאה שמא הזכר נולד תחלה וטלה זה שהפריש לבעלים ואינו לכהן שהמוציא מחבירו עליו הראיה:

14שתי חמורות שלא בכרו וילדו שני זכרים נותן שני טלאים לכהן זכר ונקבה הזכר לכהן שני זכרים ונקבה א' לכהן ועל השני מפריש טלה אחד והוא לעצמו שני זכרים ושתי נקבות או שתי נקבות וזכר אין לכהן כלום (וי"א דצריך להפריש והם לעצמו) (טור) :

15אחת בכרה ואחת לא בכרה וילדו שני זכרים נותן טלה אחד לכהן זכר ונקבה מפריש טלה והוא לעצמו:

16הלוקח חמורה מהעובד כוכבים ואין ידוע אם בכרה וילדה זכר פודה אותו בשה והוא לבעלים מפני שהוא ספק:

17ישראל שירש מאבי אמו כהן פטר חמור ודאי ואותו הכהן ירשו מאבי אמו ישראל מפריש טלה והוא שלו:

18גר שבכרה חמורתו ספק קודם שנתגייר או אחר כך מפריש עליו טלה והוא שלו:

19כהנים ולוים פטורים מבכור בהמה טמאה (וה"ה כהנת ולויה אבל בעליהם חייבים בפטר חמור שלהם אבל בנכסי מלוג שלה פטורים שהרי יש לה שותפות בהדיה) (תשובת הרשב"א סימן שס"ו) :

20שותפות העובד כוכבים פוטר בו וכל דיני שותפות העובד כוכבים בטהורה כן דינו בטמאה אלא שאסור להשתתף עמו כדי להפקיע קדושתו כיון שאפשר בפדיה או בעריפה:

21שותפות כהן או לוי פוטר בו:

22עובד כוכבים שהפריש פטר חמור מודיעין אותו שאינו חייב והרי הוא מותר בגיזה ועבודה:

23פרה שילדה כמין חמורה וחמורה שילדה כמין פרה נתבאר בסימן שט"ו: