שולחן ערוך, יורה דעה נג

1דין שבר או מכה בבהמה ובעוף. ובו ה' סעיפים: נשמטו ידי הבהמה מעיקרם או שנשתברו או נחתכו לגמרי או שיש לה ג' ידים כשרה אבל העצם (הנשבר) עצמו (עם מעט למעלה מן השבירה) אסור כשנשבר אם אין עור ובשר חופין את רובו: הגה ויש מטריפין גם הבהמה אם נשמט (ש"ד והג"מ וע"פ) או נשבר סמוך לגוף (הג"א פ' המקשה) ורואין שנצרר הדם מעבר לצלעות שרואין שעברה המכה תוך הגוף (כן משמע מאיסור והיתר הארוך כלל נ' דין ו') והכי נהוג אבל אין לחוש לזה כל זמן שאין רואין שנצרר הדם ואין צריך בדיקה (נלמד מעוף דסעיף ב'):

2וכן בעוף אם נחתכו או נשברו אגפיו כשרה אפילו נשברו סמוך לחיבורו לגוף והוא ששבר העצם החיצון לא יהא בו עוקץ שאם היה בו עוקץ תבדק הריאה: הגה ויש אוסרין אם נשבר סמוך לגוף ואומרים דדינו כשמוט (הגהות מיי') והמנהג הפשוט שנהגו לשער כרוחב אגודל אפי' בצמצום כשר (אגור ואגודה וכ"כ בש"ג שכן נוהגין) אם לא שרואה שנצרר הדם מעבר לצלעות אבל אין חוששין לזה ומכשירין מסתמא (מהרי"ק שורש ל"ח ות"ה סימן ק"צ) ואין חלוק אם עוקץ בשבירה או לא מאחר שרחוק מן הגוף אבל אם אין רוחב אגודל בין מקום השבירה לגוף אז היא טריפה בכל ענין ולא מהני בדיקת הריאה דאין אנו בקיאין בבדיקה (ש"ד וארוך כלל נ' ד"ז ומהרי"ל ואגור) בכל מקום דאיכא ריעותא והכי נהוג:

3נשמטו אגפיו אפילו אחד מהם מעיקרו חוששין שמא ניקבה הריאה וצריך לנפחה לבדקה אם היא שלימה כשרה ואם לאו טריפה:

4נמצא הגף שבור ואינו יודע אם קודם שחיטה נשבר או אחר כך טרפה: הגה ויש מכשירין מכח ס"ס ספק שמא נשבר אחר שחיטה ואת"ל קודם שחיטה שמא לא ניקבה הריאה (איסור והיתר הארוך) ויש לסמוך ע"ז להכשיר בנשבר דהא יש מכשירין בלא"ה (ד"ע) אבל כשנמצא שמוט ולא ידעינן אי קודם שחיטה או לאחר שחיטה יש להחמיר ולאסור ועיין לקמן סוף סימן ק"י:

5עוף שהיה לו מכה עמוקה תחת הכנף כנגד הריאה ושמו נוצה על המכה ונפחו דרך הגרגרת בקש דק ולא יצא הרוח ימלא מקום המכה מים וינפח בקש דרך הגרגרת אם יבצבצו המים טרפה: