שלחן של ארבע, הקדמה

1בן אדם מורכב מארבע. לך נא ולחם לחמי ושבע:

2הסכת ושמע רזים אבע. בם תתבונן אהל תקבע:

3לא יחקור בם רק איש ידע. לשוט לא סכל פן יטבע:

4כשחר אורך יבקע. מספר שלחן של ארבע:

5זה השלחן אשר לפני ה' נוטה כדוק שמים. רוקע הארץ על המים. הוא חלק מדורו לשלשה ראשים. תחתים שנים ושלשים. המדור העליון משרתיו הקרובים אליו. כרוביו שרפיו אופניו ואראליו העומדים עליו. בהיכלו מזיו כבודו נזורים לצבאותיהם. משפע אורו בהלו עליהם. והמדור התיכון אפודת השמים. אגודת אש ומים. גשמים עצומים מקיפים ומוקפים. יומם ולילה אל מניעם עיני שכלם צופים. חשקם מזונם רצונם ימתק להם מנופת צופים, סבת סבובם לסבתם נכספים. עמודיהם תלויים בזרוע חכמתו ומגערתו רופפים. והמדור התחתון היא הנקודה. בעל שעור ומדה. לא מזוננו כמזונם. מזונם בהשגתם בראותם פני קונם. מזוננו לחם צר ומים דמעה. ועל ידי עמל ויגיעה.

6כי כן יסד המלך על אבינו הראשון. בחטאו יום בעל הלשון. השיאו יום נלכד בחרמו. נגזר עליו שיאכל בזעת אפו לחמו. וישח אדם וילך שחוח. נתחלף לו נגע במקום ענג ועמל במקום מנוח. נסרחה חכמתו. נתמעטה קומתו. וגרם לו חולשה תחת כח. ותחת חטה יצא חוח. תחת חיי עולם מות. ותחת אור צלמות. ובכל זה יפה כח העליונים. והורע כח התחתונים. כי העליונים בלא יגיעה נזונים. והתחתונים בהספקת מימיהם מיוסרים ומעונים. נתן במרומים לעליונים. חיים נצחיים לדורי דורים, ולתחתונים חיים קצרים. ימיהם קלו מני רץ. והוא המשל הנמרץ. שהביאו רז"ל בב"ר על והארץ היתה תהו ובהו.

7משל למלך שקנה ב' עבדים שניהם באוני אחד בטימי אחד, על האחד גזר שיהא נזון בטמיון, ועל האחד גזר שיהא יגע ואוכל, ישב לו תוהה ובוהה אמר שנינו באוני אחד שנינו בטימי אחד זה נזון בטמיון ואני אם איני יגע איני אוכל אתמהה, כך הארץ ישבה לה תוהה ובוהה.

8מלת טמיון פי' אוצר, ושני עבדים הם השמים והארץ כענין שנאמר קונה שמים וארץ, ואוני אחד וטימי אחד כלומר בשטר אחד ובסך אחד, והוא משל על חומר אחד, ודעת המדרש הזה כי שניהם נבראו מחומר אחד. וכן דרשו עוד במקום אחר העליונים והתחתונים נבראו בבת אחת, העליונים נזונים מזיו השכינה והתחתונים אם אינם יגעים אינם אוכלים, ואם כן הרי שאמר במקום טמיון שהוא אוצרו של מלך זיו השכינה. ועוד דרשו העליונים חיים והתחתונים מתים לכך היתה תוהה, ובעבור כי העליונים חלקם בנעימים בהיותם נצחים קיימים, עומדים לפניו כל הימים, והארץ באיכות בריאתה מסתכלת מקוננת, ולרוע חלקה היא מתאוננת, על זה היתה תמהה תוהה ובוהה. כי זאת נחלת המין האנושי. ממאסר עונו לא יצא חפשי, המעט לנו העון ההוא אשר לא הטהרנו ממנו ולא נטהר, עד בא מלאך הברית מצרף ומטהר, האדון אשר אנחנו מבקשים משיח קדש קדשים. גם בני אדם גם בני איש עון כלנו נכתם ונפשנו דוה. אומתנו בו לשאר האומות שוה, כמונו כמוהם תחת פתקה של חוה.

9אמנם נבדלים אנו בדת שעשועים מן העמים הטועים המורדים הקדמונים כי מצאנו צורנו במדבר בארץ נשמות, ושם ערך לפנינו שלחן נגד האומות, וכן אמר דוד ע"ה תערוך לפני שלחן נגד צוררי, שם לרוב חסדים וטובות עלינו גמל, שם הפליא חלקנו בלחם חקנו לחם שמים בלא עמל, שם הראנו באהבה רבה, מעין העולם הבא, ששם נזונים בלא עמל גדודי מלאכיו צורות פלאות, חצובי להבות ואשות נוראות, מטע ה' צבאות. ומה נעים זרע הקדש אשר לבם במדבר נבחן, ועלה כקטורת טוב ריחן, להודות לה' ולברך על השלחן, כענין שכתוב במן ובבקר תשבעו לחם וידעתם כי אני ה' אלהיכם, ואף גם זאת בהיותנו בארץ אויבינו בסבלות עלון ומנחת. נפשנו יבשה שפלה וגפנם סורחת פורחת, אין לנו מקדש ומזבח ורוקח מרקחת, תורת ה' אתנו להציל נפשנו מני שחת, מצויינין אנו במילה וציצית ותגלחת, גם במזוננו על שלחננו נכיר ונזכיר את כבוד גדלו, נברך עליו למי שאכלנו משלו. לא כן הרשעים נחלתם אש לא נופח. שלחנם לפניהם לפח. משכימי בבקר אכלו לחם ה' לא קראו. לבם ועיניהם אל מעדניהם וראשם אל על לא נשאו, כה משפט הכותים כי גוי אובד עצות המה עם נבל וסכל, לא כאלה חלק יעקב כי הוא יברך הזבח ואחר כן יאכל. פריו קדש עוד יעשה הלולים לה', ישיב אחור ימינו עד ישיב הברכה אל היכל לפני. והיה זה מדרכי החכמה להישיר לב האדם בנתיב אור נגהיו. שלא לנטות מעבודת אלהיו, כדי שלא ימשיך רבוי התענוגים את טבענו, מהמשך אחריו, ולא ידיחנו יצרנו מעבוד יוצרנו, ומשקוד על דלתות שעריו.

10כי עד שהאדם על שלחן במסבו, והוא התענג שם אוכל ושותה בו, הלא זה סבה ליצרו. הן הכח הערום. שיתגאה טבעו ולבבו ירום, כי מתוך שיאכל ישבע. וכאשר ישבע ירשע. וכל מוסר יפרע. מטעמיו יחזיקו ביד חושיו. ימשיכום בחבלי השוא. לא יבדיל בין קדש לחול ובין זולל ליקר. ישתה וישכח מה שהוא עיקר. וכן הנביא בן בארי צווח. בהיותו עם ישראל מתוכח. (הושע י״ג:ו׳) שבעו וירם לבם על כן שכחוני. וכתיב בתורה (דברים ח׳:י״ד) ובקרך וצאנך ירביון וגו' ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך:

11ומן הידוע כי רוב בני האדם, לבם ישן ונרדם, אוכלים על הדם. שופכים דם עצמם, כבקר יאכל תבן אוכלים לחמם, ונפשותיהם בוקות ומבולקות. מלאות מיין התלאות ומיין השכל רקות. סר סבאם בהיותם ברדיפת המוחשות חזקות. ומדרך האמת רחוקות. הן רבים עתה העובדים לחושיהם למלאות רצונם, הבאים לחקור ממסך להנאת גרונם, וכמה המעטים בבני עליה האוכלים לקיום גופם לכבוד קונם, יש כמה שוגה ופתי איש תהפוכות, נהנה ואינו מברך ומתרשל בברכות, יש כמה סכלים טוב העולם לתוך כליהם הורק, אור שלותם ירוצץ כברק, ישכחו העיקר באכלם על שלחנם וכי ישתו במזרק, והיחיד הירא יתענג על ה' בארוחת ירק:

12ומפני שראיתי כן נשאני לבי אני העלוב נבזה תולעת, אסקופה נדרסת נבער מכל דעת, לכתוב בזה בקצרה ספר, ולכלול אמרי שפר. להיותו מזומן ביד כל אדם על שלחנו, כי יושיבהו לימינו, והיה עמו וקרא בו כל מה שנתחייב במזונו. ואם בעת האוכל יזכה להמשיך את יצרו, ברסן ספרי זה ועל פי דברו, מובטח לו להיות במדרגת החסידים במדותיהם, הלוחמים מלחמות השם ונגדו כל תאותיהם, ובעבור כי עניני השלחן וחיוביו ששתי תבע, קראתי שם הספר הזה שלחן של ארבע. וזה לכמה טעמים:

13האחד כי המזון שבשלחן סבה לקיום הגוף המורכב מד' יסודות, שאם יחסר או יתגבר אחד על חברו מיד יחלה האדם ולא יוכל לאכול ולשתות, ולא יעבוד השם, כי הלב יבהל והמחשבה תבעת בהתהפך מזג השוויים האברים שהם כלי הנפש, ואין לנפש פעולה מבלעדי כליה, וא"כ השלחן הוא קיום של ארבע יסודות, והן המעמידים את הגוף כענין ד' בדים בד' טבעות שהיו מעמידים את השלחן, וזה שאמר הכתוב ונשא בם את השלחן:

14והשני מפני שנצטוינו להתקדש על השלחן בד' קדושות, ודרז"ל והתקדשתם אלו מים ראשונים, והייתם קדושים אלו מים אחרונים. כי קדוש זה שמן ערב. אני ה' זו ברכה. וד' קדושות אלו השתים לטהרת הגוף והשתים לטהרת הנפש, כי כשהנפש נהנית מהריח אז תשמח אז תתרחב ותהיה ראויה לברך את הש"י:

15והשלישי מפני שהספר הזה חלקתיו לד' שערים כנגד ד' ברכות של ברכת המזון, שלש מן התורה ואחת מדברי סופרים:

16והרביעי מפני שהשלחן השלם אשר לפני ה' והמעלה העליונה אשר הנפש נזונית בה. הן הן ארבע מעלות העליונות, אשר כנגדם ארבע חיות המרכבה בעליונים לד' רוחות העולם, וד' יסודות בתחתונים בעולם השפל, ואותן המעלות היא הסעודה השכלית הנקראת חיי העוה"ב. ורז"ל קראו את שמו פתורא דתלת כרעי כדאיתא במסכת תענית (פ"ג ד' כה), ומה שלא אמרו פתורא דארבע כרעי, כי היתה כונתם אל שלשה האבות, וע"כ אמרו דתלת כרעי הסתירו הרביעית כמו שהסתיר יחזקאל מקום הנשר כמ"ש (יחזקאל א׳:י׳) ופני נשר לארבעתן ולא הזכיר איה מעמדו. וממנו למדו חז"ל להסתירו ממה שאמרו בסתם האבות הן הן המרכבה ואמרו אין קורין אבות אלא ג', וידוע שאין מרכבה פחותה מד'. ומטעם זה היה אומר אחד קדוש מדבר בתפלה אלהי דוד ובונה ירושלים כדי להזכיר בתפלה המרכבה כלה בשלמותה. וע"כ אני קורא ספר זה שלחן של ארבע , ע"ש המעלה ההיא ששם התחברות הנפש והיא נזונית ומתענגת שם במדרגה מיוחדת לפי מעלתה, כי הוא השלחן השלם לצדיק והשלם מרכבה שלמה של ד' ששם גנוזות נפשות האבות, כי כן כנגד המעלה ההיא נקראת גניזת הכלים שלהם קרית ארבע היא חברון. ובהיות האדם אוכל ושותה על שלחנו לשובע נפשו לקיום גופו בד' יסודותיו, ותהי מחשבתו משוטטת למעלה בשלחן הטהור אשר לפני ה', הן ד' מעלות המחופפות על הנפש הזכה הזוכה כל אחת ואחת לפי מעלתה, אין ספק באדם בזה שכל פעולותיו הגופניות נחשבות לשכליות, והוא נחשב מכת בני עליה ונפשו צרורה בצרור החיים גם בחייו. וראוי כל העולם שיברא בשבילו, ודרשו רז"ל כי זה כל האדם כל העולם כלו לא נברא אלא לצוות לזה:

17ואלו הן הארבעה שערים שהספר נחלק להם:

18השער הראשון

19בבאור דיני האמונה וברכות המחוייבות להאדם לברך על השלחן, וראייתם מהגמ', וטעמם והוראתם על שמונה מיני בשמים שהיו בקטרת הסמים:

20טעם הברכה הראשונה מהח' והוא נט"י, וסבת קריאתה נטילה והרמז בה לעשר ספירות, ואיך באמצעות הברכה הזאת יצוה ה' חסדו בעולם השפל וכתובים רבים מעידים על זה עדות נאמנה:

21טעם היות העונה אמן גדול מן המברך:

22דין נוטל אדם ידיו שחרית ומתנה עליהם כל היום כלו איך ראוי שיובן:

23טעם נטילה אחרונה. ולמה היה המזלזל בנטילת ידים נעקר מן העולם. ולמה בא לידי עריות:

24שלשה עשר דברים שיש בין מים ראשונים למים אחרונים, וסימנם. כה"ן ח"ן שע"ה מכפר"ת:

25טעם היות כל הברכות בלשון נכח ונסתר:

26טעם היות ברכת המוציא בנוסח הזה ומספר תיבותיה וכל דיניה:

27טעם היות ברכת בפה"ג בנוסח הזה, ומה שראוי שיתכוין האדם בעת שתיתו:

28טעם ברכת הטוב והמטיב על שנוי היין וכל דיני ברכת היין:

29אגב זה נביא מאמר נכבד על פירוש וגילו ברעדה, ושהשמחה והעצבון אחים ושזה נמצא בעולם בכללו ורמז אליו במשכן ג"כ:

30רמז בברכת המזון ודברי היראה שעל השלחן סוד השביעיות באופן מאד נעלה:

31טעם שבחם ז"ל המאריך על שלחנו והיותו רומז למזבח:

32טעם אמרם מים אחרונים חובה:

33דיני נטילה בין תבשיל של גבינה לבשר אם צריך ביום כבלילה:

34דין עוף וגבינה נאכלין באפיקורן, ופירוש שלש תכיפות הן:

35טעם נכבד מאד בהצריכם ז"ל שיהיה על השלחן לחם בשעת ברכה וראיה מלחם הפנים.:

36טעם הסירם הסכין וכל כלי ברזל מעל השלחן.:

37טעם למה פורסי' מפה על הפת שבשלחן בשעת הברכ':

38דיני ברכת המזון וראייתם מהגמרא:

39טעם חלוקותיה ומספר תיבותיה. והרמז בה לענינים נפלאים, ובו מימרא דירושלמי שלש מלכיות שלש הטבות שלש גמולות:

40טעם אמרם ז"ל כוס של ברכה שוה מ' זהובים:

41טעם שלש סעודות ומשפטם ולמה היו ג' לא פחות ולא יותר, וטעם אמרם ז"ל שהשבת פנים חדשות:

42דיני הבדלה:

43טעם ארבע ברכותיה:

44טעם עשרה דברים הצריכים בכוס של ברכה:

45טעם למה אין משיחין אחר כוס של ברכה:

46מהו כוס של פורענות:

47טעם איסור הזוגות:

48טעם היות כל הנהנה מן העוה"ז בלא ברכה כאלו מעל:

49טעם למה תקנו ברכה בהנאת הד' חושים, ר"ל חוש הראות והשמע והטעם והריח, ובהנאת חוש המשוש לא תקנו:

50השער השני

51בבאור מה שראוי שישים האדם כונה ותכלי' באכילתו:

52איך ל' אכילה תצדק על השחתת הדבר השפל והעליון.

53באור איך להגוף צורך גדול לפרסם מעלת הנפש ושלמותה:

54טעם הקרא הסכין מאכלת:

55באור הכתוב ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו:

56טעם מניעת אכילה ביום הכפורים:

57היות האדם ניכר בכוסו וההפסד הקורה לפורץ גדר השתיה, וראיות רבות על זה מהכתובים ומאמרי התלמוד:

58באור תכלית הסעודות הנמצאות לצדיקים ומה היתה הכונה מהם, כמרע"ה עם יתרו, ומטעמי יצחק אע"ה:

59טעם איסור הבשר לאדם הראשון והיתרו לנח:

60באור אמרם עם הארץ אסור לאכול בשר:

61באור איך בהיות המאכל והמשתה על הכונה הנרצית, יח הגוף חלקו והנפש דשנה רוה:

62השער השלישי

63בבאור המוסר והדרך ארץ שראוי שיתנהג בו האדם על השלחן:

64שראו לו לאדם לדעת אצל מי מסב:

65טעם אמרם אין מכבדין בידים מזוהמות:

66מי הוא הקודם במסבה:

67זמ הנכון לאכילה:

68צניעותו באכילה:

69מאמרים רבים ונכבדים מעידים על זה:

70הכבוד הראוי לנהוג בפה:

71מה שראוי שיתנהג בו עם המסובין עמו:

72הנהגת האורח עם בעה"ב וראיות מהכתובים ע"ז:

73חיוב הנחת פאה בתבשיל:

74באור מי הוא הקודם בברכת המזון:

75פירוש נאה על אמרם וקדשתו לפתוח ראשון ולברך ראשון:

76דברים רבים בפרטי הסעודה מיוסדים על פי התלמוד והלכות דרך ארץ:

77השער הרביעי

78בבאור הסעודה המתוקנת לצדיקים לעתיד לבא, והיותה גשמית ורוחנית, וחקירות רבות ועמוקות בה. וראיות מהכתובים ומאמרי התלמוד, ודברים חדשים בפשטי הכתובים מתוקים מדבש ונפת צופים. ובו באור ענין תחית המתים באור נכבד למעלה לרומם: