שיחות עבודת לוי כא

1פרשת ויצא

2מאמר כ"א – לימוד מביא לידי מעשה

3א) תמיהה למה לימוד התורה של האבות לא נכתבה בפירוש בתורה

4והנה חז"ל במס' מגילה (י"ז א') הוכיחו שכשיצא יעקב אבינו מבית אביו הלך מתחילה לישיבת עבר ולמד תורה שם י"ד שנים. ויש להעיר, למה לא נכתב בתורה בפירוש?

5וכן יש לתמוה על מה שאמרו חז"ל במס' יומא (כ"ח ב') , "אברהם אבינו זקן ויושב בישיבה היה וכו', יצחק אבינו זקן ויושב בישיבה היה וכו', יעקב אבינו זקן ויושב בישיבה היה". הרי שכל האבות היו ראשי ישיבה והרביצו תורה להרבה בני אדם, וכל זה נכתב בתורה רק ברמז.

6אולם, לענין מעשי האבות הדבר הוא להיפך, שהתורה האריכה מאד בסיפור מעשיהם של האבות. וצריך ביאור, מה הבדל בין סיפור מעשיהם הטובים ובין סיפור תורתם?

7ב) תכלית לימוד התורה היא מעשים טובים

8ונראה לומר בזה בהקדם דברי הגמ' במס' קידושין (מ' ב') , "וכבר היה רבי טרפון וזקנים מסובין בעלית בית נתזה בלוד, נשאלה שאילה זו בפניהם, תלמוד גדול או מעשה גדול, נענה רבי טרפון ואמר מעשה גדול, נענה ר"ע ואמר תלמוד גדול, נענו כולם ואמרו תלמוד גדול שהתלמוד מביא לידי מעשה". ומבואר שמעלת תלמוד תורה היא במה שהוא מביא לידי מעשים טובים. וכן מבואר מדברי הרמב"ם בהל' תלמוד תורה (פ"ג ה"ג) שכתב, "אין לך מצוה בכל המצות כולן שהיא שקולה כנגד תלמוד תורה אלא תלמוד תורה כנגד כל המצות כולן שהתלמוד מביא לידי מעשה".

9ולפ"ז יש לומר שמטעם זה התורה האריכה רק בסיפור מעשיהם הטובים של האבות ולא בלימודם בתורה, שהרי מעשיהם הטובים הם פרי לימודם בתורה, ולכן התורה כתבה רק את התכלית שיצאה מלימודם.

10ג) קשר לתורה מבטיח תשובה

11איתא במשנה בסנהדרין (ע"א ב') , "בן סורר ומורה נידון על שם סופו, ימות זכאי ואל ימות חייב". והגמ' (ע"ב א') הביאה לברייתא, "רבי יוסי הגלילי אומר, וכי מפני שאכל זה תרטימר בשר ושתה חצי לוג יין האיטלקי אמרה תורה יצא לבית דין ליסקל, אלא הגיעה תורה לסוף דעתו של בן סורר ומורה שסוף מגמר נכסי אביו ומבקש למודו (מה שהורגל בבשר ויין, רש"י) ואינו מוצא ויוצא לפרשת דרכים ומלסטם את הבריות אמרה תורה ימות זכאי ואל ימות חייב".

12והנה מובא בירושלמי (סנהדרין פ"ח ה"ז) , "צפה הקדוש ברוך הוא שסוף זה עתיד לגמר ניכסי אביו ואת ניכסי אמו ויושב לו בפרשת דרכים ומקפח את הבריות והורג את הנפשות וסופו לשכח את תלמודו, ואמרה תורה מוטב שימות זכאי ואל ימות חייב". והנה הירושלמי מפרט כל מה שיארע לבן סורר ומורה אם לא יהרג מקל לחמור, שמתחילה יכלה נכסי הוריו, ואז ילסטם את הבריות, ויבוא גם להרוג נפשות. ואחר כל זה אמר הירושלמי ש"סופו לשכח את תלמודו". וקשה, מה השייכות בין שכחת תלמודו להריגת בן סורר ומורה? וכי הוא נהרג בשביל ששכח את התורה שלמד? והלא הוא נהרג בשביל שהוא עתיד להרוג נפשות?

13ונראה לומר בזה, שכל זמן שלא שכח את התורה שלמד עדיין יש תקוה שיחזור בתשובה, אבל אם ישכח את תלמודו שוב אין תקוה בשבילו. ולכן אמר הירושלמי שהבן סורר ומורה נהרג בשביל שהוא עתיד להרוג, ואין אנו מצפים שישוב בתשובה שהרי סופו לשכוח את תלמודו.

14מכל זה מבואר שקשר לתורה היא הערובה היחידה שיש לנו שבסוף יחזור האדם למוטב. וכן אמרו חז"ל באיכה רבה (פתיחתות אות ב') , "הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו, מתוך שהיו מתעסקין בה המאור שבה היה מחזירן למוטב".

15וכעין זה ביאר רבי מאיר שמחה ב"משך חכמה" (עקב י"א, י"ג) , שבפרשה הראשונה של קריאת שמע לא כתוב "השמרו לכם פן יפתה לבבכם וגו'", כיון שהפרשה הראשונה מדברת אודות לימוד התורה, והתורה מגינה את האדם מן העבירה, אבל הפרשה השניה מדברת אודות עבודת ה' על ידי המצוות [וכמו שכתוב "והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי וגו'", ורק בסוף הפרשה מובא הענין של לימוד התורה] ולכן כתוב בה "השמרו לכם פן יפתה לבבכם" כיון שעשיית המצוות כשהיא לעצמה אינה מגינה מן החטא ולכן יש לחשוש שהאדם יבוא אף לידי עבודה זרה. ומזה מבואר ג"כ שקשר לתורה מוכרח כדי שהאדם ילך בדרך התורה ולא ימוט.