שיחות עבודת לוי מו

1פרשת כי תשא

2מאמר מ"ו – כח הציבור

3א) סכנת פקידת בני ישראל

4כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם ונתנו איש כופר נפשו לה' בפקוד אותם ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם (כי תשא ל', י"ב) . ומבואר מהפסוק, שפקידת בני ישראל עלולה לגרום מגיפה, אלא שאם יתנו כופר נפשם אז לא יהיה נגף בתוכם. וצריך ביאור, למה תגרום פקידת בני ישראל למגיפה?

5וביאר בזה רבינו בחיי, "וגילה לך הכתוב כי העם הנפרט במניינו כל אחד לגלגלותם, הנה הוא מושגח מבעל ההשגחה יתעלה וכל מעשיו נפרטין לפניו ואז יחול הנגף, מה שאין כן בתחילה שהיה ענינו נמשך בכלל הרבים, אבל עתה בהיות כל יחיד ויחיד וכל מעשיו נפרטין אי אפשר מבלתי עונש, וכענין שהשיבה השונמית לאלישע 'בתוך עמי אנכי יושבת' (מלכים ב ד', ג') , כלומר איני רוצה שתתפלל בשמי לפני המלך או אל שר הצבא, מוטב לי שיהיה עניני נכלל בכלל הרבים ולא נפרטת פן אענש, וידוע (עי' זוה"ק חלק ב' בשלח מ"ד א'-ב') כי אותו היום שכתוב בו 'ויהי היום' ראש השנה היה וכו', וכן תמצא בספר רות 'וילך איש מבית לחם יהודה' (רות א', א') , הזכירו הכתוב סתם, וכשנפרט אחר כן ונזכר (שם פסוק ב') 'ושם האיש אלימלך', מה כתיב שם, (שם פסוק ג') 'וימת אלימלך'".

6ומבואר מדברי רבינו בחיי שאם האדם הוא חלק של הציבור אז בשמים אין מעיינים כל כך במעשיו הפרטיים, אבל אם אינו חלק של הכלל אז יעיינו במעשיו. ולכן פקידת בני ישראל היא סכנה להם, שהרי כל אחד מישראל נמנה בפני עצמו, ולכן גם בשמים יעיינו במעשיהם של כל יחיד בפני עצמו. ומפני זה הוצרכו בני ישראל לכופר נפש כדי להגן עליהם, וזה הוא המחצית השקל.

7ונראה שזהו הביאור במה שכתוב, "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל" (כי תשא ל', ט"ו) , כדי שכל אחד יהיה בכלל הציבור ככל מה שאפשר.

8יסוד זה מבואר גם מדברי הספורנו על הפסוק, "ויביאו את קרבנם לפני ה' שש עגלות צב ושני עשר בקר עגלה על שני הנשיאים ושור לאחד ויקריבו אותם לפני המשכן" (נשא ז', ג') . ומבואר בפסוק שכל שני נשיאים השתתפו בעגלה אחת. ויש לעיין, למה לא נתנו כל נשיא עגלה בפני עצמו? וביאר הספורנו, "עגלה על שני הנשיאים, לאות אחווה ביניהם אשר בה יהיו ראויים שתשרה שכינה ביניהם וכו'". ולמדנו מדברי הספורנו שכדי לזכות להשראת השכינה צריכים להיות באחווה, ולכן לא נתנו כל נשיא עגלה בפני עצמו.

9ב) סיפור ברבי מאיר שמחה

10וידוע מה שמסופר על רבינו מאיר שמחה זצ"ל בעל ה"אור שמח", שהגאון הנ"ל היה שוכב חולה בימיו האחרונים, ונזדמן שם רבי אלחנן זצ"ל, ורבי אלחנן הציע לרבי מאיר שמחה שישלח טלגרמות לכל הישיבות כדי שיתפללו לרפואתו. רבי מאיר שמחה עשה בידו תנועת סירוב, והסביר שעדיף להכלל בתפלת רבים וכמו שאמרה האשה השונמית "בתוך עמי אנכי יושבת", וכדברי רבינו בחיי.

11ג) אל תהי צדיק הרבה ואל תרשע הרבה

12ונראה לבאר בזה את דברי הפסוק (קהלת ז', ט"ז) , "אל תהי צדיק הרבה", שכוונת הפסוק היא שסכנה היא לאדם להיות צדיק בעיני עצמו, שהרי בזה הוא מעורר דין על עצמו שבשמים ידקדקו עליו לראות אם הוא באמת צדיק כל כך או לא.

13והנה בפסוק שם (בפסוק י"ז) כתוב גם כן, "אל תרשע הרבה", ונראה שכוונת הפסוק היא שגם ההיפך הוא אמת שאין לו לאדם להיות רשע בעיני עצמו, שאז יתייאש מלהיטיב את מעשיו, שהרי יחשוב כיון שמכל מקום הוא רשע א"כ אין שום סיבה למנוע מלעשות עבירות נוספות.

14ובספר העיקרים (מאמר ד' פרק כ"ו) ביאר בזה את הפסוק, "כי עמך הסליחה למען תורא" [ור"ל שכיון שהקב"ה סולח לחוטאים ממילא בני אדם ייראו ממנו], שיש להקשות על הפסוק איך שייך לומר שבני אדם יראים מהקב"ה כיון שהוא סולח לחוטאים, והלא אם הוא סולח להם לא ייראו ממנו כיון שיחשבו שאפילו אם יחטאו אין זה רע כל כך כיון שהקב"ה יסלח להם. ותירץ בספר העיקרים שכוונת הפסוק היא שאם הקב"ה לא יסלח לחוטאים אז אם יחטא האדם יחשוב בעצמו שאין שום תקוה לנפשו ואז יעשה עבירות נוספות כיון שהוא תקוע במצב של חטא, ואז תתדרדר היראת שמים שלו, אבל עכשיו שהקב"ה סולח לעושים תשובה אז לא יתייאש האדם כיון שהוא יודע שיש תקוה לנפשו וממילא אפילו אם יחטא ישתדל להתקרב להקב"ה ויתחזק ביראת שמים.

15והנה כל בני הישיבה הם ציבור אחד, ולכן צריך כל אחד ואחד להכלל בציבור של הישיבה ע"י שמירת הסדרים ושמירת התקנות של הישיבה.