שיחות עבודת לוי פח

1מאמר פ"ח – "כי קרוב הדבר מאד"

2א) מה היא "המצוה הזאת"

3כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת היא ממך ולא רחקה היא; לא בשמים היא לאמר מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו וישמיענו אותה ונעשנה; ולא מעבר לים היא לאמר מי יעבר לנו אל עבר הים ויקחה לנו וישמיענו אותה ונעשנה; כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו (נצבים ל', י"א-י"ד) .

4מבואר מפסוקים אלו שיש מצוה שיש לטעות עליה ולחשוב שהיא "בשמים" דהיינו שהיא רחוקה מהשגת האדם, ובאמת אינו כן שהיא קרובה מאד אל האדם והיא בגדר "בפיך ובלבבך לעשותו".

5מדברי חז"ל מבואר ש"המצוה הזאת" היא התורה, וכמו שאמרו חז"ל במס' עירובין (נ"ה א') , "רבא אמר 'לא בשמים היא', לא תמצא במי שמגביה דעתו עליה כשמים ולא תמצא במי שמרחיב דעתו עליה כים, רבי יוחנן אמר 'לא בשמים היא', לא תמצא בגסי רוח 'ולא מעבר לים היא' לא תמצא לא בסחרנים ולא בתגרים". וכוונת הגמ' היא שהתורה לא תתקיים אצל האדם אם האדם הוא בעל גאוה או אם הוא טרוד מאד ברדיפה אחר פרנסתו. וכן אמרו חז"ל במס' בבא מציעא (נ"ט ב') , "מאי 'לא בשמים היא', אמר רבי ירמיה שכבר ניתנה תורה מהר סיני אין אנו משגיחין בבת קול", דהיינו שכוונת הפסוק היא שפסק ההלכה תלוי בדעת חכמי התורה ואין ההלכה נפסקת מן השמים.

6אבל הרמב"ן בפירושו כתב, "אבל 'המצוה הזאת' על התשובה הנזכרת וכו', ונאמרה בלשון הבינוני לרמוז בהבטחה כי עתיד הדבר להיות כן; והטעם, לאמר כי אם יהיה נדחך בקצה השמים ואתה ביד העמים תוכל לשוב אל ה' ולעשות ככל אשר אנכי מצוך היום, כי אין הדבר נפלא ורחוק ממך, אבל קרוב אליך מאד לעשותו בכל עת ובכל מקום; וזה טעם בפיך ובלבבך לעשותו, שיתודו את עונם ואת עון אבותם בפיהם וישובו בלבם אל ה' וכו'".

7והנה לדעת הרמב"ן כוונת הפסוקים היא שאל יטעה האדם לומר שהתשובה היא רחוקה מאד מהאדם וכמעט אי אפשר לאדם לעשותה, שהרי האמת הוא להיפך, שהתשובה היא קרובה מאד אל האדם ויכול לעשותה בקלות.

8ב) למה חושבים שהתשובה "בשמים היא"

9אלא שיש לתמוה, שאיך שייך לומר שהאדם יטעה לחשוב שהתשובה היא כמעט בגדר אי אפשר ונחשב כאילו התשובה "בשמים היא", אם האמת הוא שהיא כל כך קרובה אל האדם עד שאמרה התורה שהיא "בפיך ובלבבך לעשותו"?!

10ועוד יש לתמוה, שחז"ל אמרו במס' עירובין (ק' ב') , "אילמלא לא ניתנה תורה היינו למידין צניעות מחתול וגזל מנמלה ועריות מיונה דרך ארץ מתרנגול", דהיינו שאפשר ללמוד דברי תורה מהבריאה עצמה, ולכאורה הביאור בזה הוא ש"איסתכל באורייתא וברא עלמא" (כדאיתא בזוה"ק פ' תרומה דף קס"א ב') , שהבריאה בעצמה נבראת על פי התורה וממילא אפשר ללמוד דברי תורה מהבריאה בעצמה, ועל דרך זה למדו תורה קודם מתן תורה, והנה אם כן הוא בבעלי חיים כמו חתול ונמלה כל שכן שהוא כן בהאדם עצמו, וממילא גוף האדם הוא בבואה של התורה הקדושה, ולפ"ז ראויים אנו להיות קרובים כל כך אל התורה כיון שמציאותינו היא בבואה של התורה, וא"כ מה קרה שאנו כהיום כל כך רחוקים מן התורה?!

11ג) תמיהות על שני מדרשות אודות אדם הראשון

12ועוד יש לתמוה, שהנה איתא בבראשית רבה (פ' בראשית י"ט, י"ב) , "אמר רבי אבא בר כהנא, 'ואכלתי' אין כתיב כאן אלא 'ואוכל', אכלתי ואוכל". וכוונת המדרש היא שאדם הראשון אמר, "האשה אשר נתתה עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל" (בראשית ג', י"ב) , ו"אוכל" הוא לשון עתיד, ומבואר מזה שאדם הראשון אמר שמלבד מה שהוא אכל כבר הוא רוצה להמשיך לאכול מן עץ הדעת, ודבר זה תמוה הוא, איך שייך לומר שאדם הראשון מרד באופן גלוי כנגד הקב"ה שמלבד מה שחטא גם יש בדעתו להוסיף לחטוא?!

13ועוד יש לתמוה, שאיתא בבראשית רבה (פ' בראשית כ"ב, י"ג) , "פגע בו אדם הראשון (בקין) , אמר לו מה נעשה בדינך, אמר לו עשיתי תשובה ונתפשרתי, התחיל אדם הראשון מטפח על פניו, אמר כך היא כוחה של תשובה ואני לא הייתי יודע", ומבואר מהמדרש שאדם הראשון לא ידע שיכול הוא לחזור בתשובה על חטאו, ורק לאחר שפגע בקין שחזר בתשובה ונתקבלה תשובתו הבין שגם הוא יכול לחזור בתשובה. ויש לתמוה, שהנה התשובה נבראת קודם שנברא העולם וכדאיתא במס' נדרים (ל"ט ב') , והיינו משום שאי אפשר לעולם להתקיים בלי תשובה, וא"כ איך שייך שאדם הראשון לא ידע ששייך לחזור בתשובה?!

14ד) היצר הרע מתגבר על ידי חטאי האדם

15ונראה ליישב כל זה בהקדם מה שמבואר בקדמונים שכל המצוות כוללות את היצר הרע לעבור על אותה מצוה. יצר הרע זה הוא כמו מלאך שתפקידו הוא שיהיה לאדם נסיון הבחירה באותה מצוה, שרק ע"י נסיון הבחירה אפשר לאדם לקבל שכר עבור קיום המצוה. והנה הקב"ה צוה לאדם שלא יאכל מעץ הדעת, וכמו שכתוב "ויצו ה' אלקים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכל תאכל, ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות" (בראשית ב', ט"ז-י"ז) . ולכן אע"פ שבאופן כללי לא היתה לאדם הראשון שום ידיעה של רע, אבל מכל מקום היה לו יצר הרע על מצוה זו שלא לאכול מעץ הדעת.

16והנה יצר זה הבא עם המצוה עצמה ניתנה באופן שהאדם יוכל להתגבר על היצר, שהרי כל תפקידו הוא רק שיהיה לאדם נסיון הבחירה. אלא שאם האדם אינו מתגבר על היצר הרע אז כחות הרע מתגברים עד שקשה לאדם להתגבר עליהם. וזהו מה שאמרו חז"ל באבות (ד', ב') "עבירה גוררת עבירה", שהתגברות כוחות הרע שבאו מהעבירה הראשונה מביאות את האדם לשאר עבירות. וכן אמרו חז"ל במס' סוכה (דף נ"ב א') , "יצר הרע בתחילה דומה לחוט של בוכיא ולבסוף דומה כעבותות העגלה", שיצר הרע ניתן לאדם באופן שיכול להתגבר עליו, ואז היצר הרע דומה לקורי עכביש שהוא מורכב מחוטים דקים וקלושים, אבל בשעה שהאדם מתחיל לחטוא והולך אחר עצת יצר הרע אז מתגברים כוחות הרע עד שהיצר הרע דומה לחבלים עבים שקשה מאד להתגבר עליו.

17וכן מבואר מדברי התנחומא (בראשית ז') , "אתה אומר שהוא רע מי יוכל לעשותו טוב, אמר הקדוש ברוך הוא אתה עושה אותו רע וכו'". ור"ל שהאדם יכול להתגבר על היצר הרע ואז באמת היצר הרע אינו רע שתפקידו הוא דבר טוב שיהיה לאדם נסיון הבחירה, אלא שהעבירות שכבר עשה האדם הגבירו את כח היצר הרע עד שקשה להתגבר עליו, ועכשיו הוא באמת רע, ולכן הקב"ה אמר "אתה עושה אותו רע".

18ה) יישוב הקושיות

19ולפי זה נראה ליישב מה שמבואר במדרש שאדם הראשון אמר "אכלתי ואוכל", שאין כוונתו לומר שהוא רוצה לאכול פעם נוספת מעץ הדעת, אלא כוונתו לומר שנפשו נפגמה כל כך מהחטא וירד פלאים ממדרגתו הראשונה ממילא הוא משער בנפשו שלא יוכל להתגבר על יצרו בפעם הבאה שהרי יצרו התחזק מאד על ידי חטאו. ולכן אמר "אכלתי ואוכל", דהיינו שהוא מרגיש שאינו יכול לעצור בעצמו מלאכול.

20וכן מבואר לפי זה מה שמבואר במדרש שאדם הראשון לא ידע את כוחה של תשובה עד שפגע בקין, שבודאי אדם הראשון ידע שיש תשובה, אלא שהוא סבר שכיון שהוא ירד כל כך ממדרגתו הראשונה ממילא התשובה היא קשה כל כך בשבילו עד שהוא כמעט בגדר אי אפשר, אלא שכיון שפגע בקין שחזר בתשובה ונתקבלה תשובתו אז הבין שאף למי ששקוע בחטא שייך לו לחזור בתשובה אע"פ שהיא קשה.

21ונראה שבזה מיושב גם כן מה שהקשינו לעיל שאם כל הבריאה וכל שכן האדם הוא בבואה של התורה עצמה א"כ למה אנו רחוקים כל כך מהתורה, שלפי זה הדבר מבואר היטב, שהאדם נברא באופן שהוא קרוב מאד להקב"ה, אלא שכל עבירה מוסיפה טומאה בהאדם ומרחיקה אותו מן הקב"ה, וממילא אנו רחוקים כל כך מהקב"ה.

22וכן מיושבת בזה כוונת הפסוקים, שכבר הערנו שמהפסוק משמע שאפשר לאדם לטעות ולומר שהתשובה "בשמים היא" דהיינו שהיא כמעט בגדר אי אפשר ובאמת התשובה היא קרובה מאד להאדם, והקשינו שאיך שייך להאדם לטעות כל כך, שאם התשובה באמת קרובה מאד אל האדם למה יחשוב להיפך ממש, אבל לפי מה שנתבאר יש ליישב שכוונת הפסוקים היא שבאמת התשובה היא קרובה מאד אל האדם והיא בגדר "בפיך ובלבבך לעשותו", אלא שזהו רק אם האדם לא מרחיק את עצמו מן הקב"ה, אבל אם האדם שקוע בעבירות אז באמת התשובה אינה כל כך קלה ושוב אינה בגדר "בפיך ובלבבך לעשותו", וממילא התורה אמרה שאל יחשוב האדם שהתשובה נבראת באופן שהיא קשה מאד, שהאמת הוא שהתשובה היא קלה מאד אם האדם לא מרחיק את עצמו כל כך מן הקב"ה.

23ו) ביאור מה שאמרו דורו של יחזקאל "נהיה ככל האומות"

24ונראה שבזה יש לבאר ג"כ את דברי המדרש תנחומא (פ' נצבים סי' ג') שכתב, "וכן אתה מוצא כשבקשו לפרוק עול שבועתו בימי יחזקאל וכו' אמרו לו בן כהן הקונה את העבד מהו שיאכל בתרומה, אמר להם אוכל, אמרו לו אם חזר כהן ומכרו לישראל לא יצא מרשותו, אמר להם הן, אמרו לו אף אנו כבר יצאנו מרשותו, נהיה ככל האומות, וכו' אמר להם כל זמן שלא מכרו ברשותו הוא, ואתם לא נמכרתם בדמים וכו'".

25והנה פשטות דברי המדרש היא שבני ישראל רצו למרוד בהקב"ה ולהיות ככל האומות, ולכן אמרו ליחזקאל שכיון שכבר יצאו מרשותו של הקב"ה ממילא הם רוצים להיות ככל האומות.

26אבל לפי מה שנתבאר נראה שכוונת המדרש היא שאחר שחטאו ישראל כל כך עד שנחרב בית המקדש וגלו מארצם חשבו שהם משוקעים בחטא כל כך עד שאי אפשר להם לחזור בתשובה, ולכן יש להם להיות ככל האומות כיון שאי אפשר להם להיות ברשותו של הקב"ה.

27והנה למעשה יחזקאל הנביא השיב להם שהם עדיין ברשותו של הקב"ה ובאמת אפשר להם לחזור בתשובה, אע"פ שבודאי התשובה תהיה קשה כיון שנתרחקו כל כך מהקב"ה על ידי חטאיהם.

28ז) ביאור הירושלמי במס' מכות

29איתא בירושלמי במס' מכות (פרק ב' הל' ו') , "שאלו לחכמה, חוטא מהו עונשו, אמרו להם 'חטאים תרדף רעה' (משלי י"ג, כ"א) , שאלו לנבואה, חוטא מה עונשו, אמרה להן 'הנפש החוטאת היא תמות' (יחזקאל י"ח, ד') , שאלו לקודשא בריך הוא, חוטא מהו עונשו, אמר להן יעשו תשובה ויתכפר לו".

30והנה דברי חז"ל אלו תמוהים ביותר, שהרי תשובה היא חלק של התורה, ואיך שייך לומר שחכמה ונבואה חשבו שלא שייך תיקון לחוטא. ועוד שכבר הבאנו לעיל שמבואר במס' נדרים (ל"ט ב') שתשובה נבראת קודם שנברא העולם, וממילא מוכח מזה שתשובה היא חלק של הבריאה, ולכן קשה טובא איך לא ידעו חכמה ונבואה שיש מושג של תשובה.

31אבל לפי מה שנתבאר דברי הירושלמי מבוארים היטב, שבודאי מי שחטא פעם אחת ואינו משוקע בחטא בודאי יש לו תיקון על ידי תשובה, אבל מי שחטא כל כך עד שנפשו מקולקלת ביותר והוא משוקע בחטא הוה אמינא שאין שום תיקון לזה, ועל זה אמרו חכמה ונבואה שאין לו תיקון, אבל הקב"ה בכבודו ובעצמו השיב להם שאף באופן זה יש תיקון של תשובה, אלא שתשובה באופן זה לא תבוא בקלות כל כך וכמו שביארנו.

32ונראה שלשון הירושלמי מדוייקת, שלדברי הירושלמי נבואה השיבה ש"הנפש החוטאת היא תמות", והנה מי שחטא פעם אחת לא יקרא "נפש החוטאת", ורק מי שחטא הרבה פעמים נקרא כן, ולכן מוכח מזה כמו שביארנו שהירושלמי מדבר רק במי שהוא משוקע בחטא, אבל בודאי תשובה למי שחטא פעם אחת היא דבר קל ונחשב "קרוב אליך הדבר מאד".