ספרי דברים קיב

1וזה דבר השמיטה. מכאן אמרו (משנה שביעית י): המחזיר חוב בשביעית, יאמר לו "משמט אני" (במתנה).

2וזה דבר השמיטה. מכאן אמרו: שביעית משמטת מלוה, ואין יובל משמט מלוה.

3שהיה בדין: ומה שמיטה, שאינה מוציאה העבדים, משמט מלוה; יובל, שמוציא העבדים, אינו דין שישמט מלוה! ת"ל: וזה דבר השמיטה; שמיטה משמטת מלוה, ואין יובל משמט מלוה.

4ק"ו (=קל וחומר) לשמיטה שתוציא עבדים! ומה יובל שאינו משמט מלוה, מוציא עבדים; שמיטה שמשמטת מלוה, אינו דין שתוציא עבדים! ת"ל (ויקרא כה): בשנת היובל הזאת; זאת (שביעית משמטת מלוה ויובל) מוציא עבדים, [ואין שביעית מוציאה עבדים; שביעית משמטת מלוה, ואין יובל משמט].

5שמוט (כל בעל משה ידו). יכול אף בגזילה ופקדון? ת"ל: משה ידו.

6(יכול) [מנין לרבות] (משנה שביעית י) שכר שכיר והקפת החנות (והחמור)? ת"ל: אשר ישה ברעהו.

7אם סופנו לרבות את כולם, מה ת"ל משה ידו? מה משה ידו בזקיפה, אף כולם בזקיפה.

8לא יגוש. ליתן עליו בלא תעשה.

9את רעהו. פרט לאחרים.

10את אחיו. פרט לגר תושב.

11כי קרא שמיטה לה'. (קדושין לח) בין בארץ בין בחוצה לארץ.