ספרי דברים קצ

1ועמדו. מצוה (בעדים) בבעלי דינים שיעמדו.

2שני האנשים. (שבועות ל) אין לי אלא בזמן שהם שני אנשים. איש עם אשה, ואשה עם איש, שתי נשים זו עם זו, מנין? תלמוד לומר אשר להם הריב, מכל מקום.

3[אם כן מה תלמוד לומר "האנשים"? לפי שנאמר על פי שנים עדים וגו',] יכול אף אשה תהיה כשרה לעדות? נאמר כאן "שני" ונאמר להלן "שני". מה "שני" האמור כאן, אנשים ולא נשים; אף "שני" האמור להלן, אנשים ולא נשים.

4אשר להם הריב. (סנהדרין יט) יבוא בעל השור ויעמוד על שורו.

5לפני ה'. (סנהדרין ו) שהם סבורים לפני בשר ודם הם עומדים, ואין עומדים אלא לפני המקום.

6לפני הכהנים והשופטים אשר יהיו בימים ההם. זה שאמר רבי יוסי הגלילי, וכי תעלה על דעתך שופט שאינו בימיך? אלא שופט שהוא כשר (ומוחזק לך) באותן הימים. היה קרוב ונתרחק - כשר. [דבר אחר, אין לך אלא שופט שבימיך]. וכן הוא אומר (קהלת ז) אל תאמר מה היה.

7ודרשו השופטים היטב. ולהלן הוא אומר ודרשת וחקרת ושאלת היטב. "היטב" "היטב" לגזרה שוה, מלמד שבודקין אותו בשבע חקירות. בדיקות מנין, תלמוד לומר והנה אמת נכון הדבר.

8מנין שהעד עושה עצמו שקר? תלמוד לומר והנה עד שקר העד.

9יכול אף משנחקרה עדותם בבית דין? תלמוד לומר שקר ענה באחיו. אמור מעתה, כל זמן שבית דין צריכים להם, ולא משנחקרה עדותם בבית דין. כשתמצא לומר זומם מזומם, ואפילו הן מאה.

10ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו. אם ממון ממון, אם מכות מכות, אם עונשים עונשים.

11עונש שמענו. אזהרה מנין? תלמוד לומר ועשיתם לו [וגומר.] [נ"א, תלמוד לומר לא תענה].

12[לעשות לאחיו]. מכאן אמרו (מכות ה) אין עדים זוממים נהרגים, עד שיגמר הדין. שהרי צדוקים אומרים, עד שיהרג הנידון שנאמר נפש בנפש. [א"ל חכמים, והלא כבר נאמר ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו, והרי אחיו קיים. אם כן למה נאמר נפש בנפש, יכול משקבלו עדותם יהרגנו! תלמוד לומר נפש בנפש, הא אין נהרגין, עד שיגמר הדין.

13רבי יוסי הגלילי אומר, מה תלמוד לומר ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו? לפי שמצינו בכל ענשים שבתורה, שוה מיתת איש למיתת אשה; וזוממיהם כיוצא בהם. אבל בת כהן ובועלה, לא השוה מיתת איש למיתת אשה, אלא שמיתת האיש בחנק, ומיתת האשה בשרפה. אבל זוממיה, לא שמענו מה יעשה להם! תלמוד לומר ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו, כמיתת אחיו מיתתו, ולא כמיתת אחותו מיתתו.

14ומנין שהמבייש משלם ממון? נאמר כאן "לא תחוס עינך", ונאמר להלן (דברים כ״ה:י״ב-י״ג) "לא תחוס עינך". מה "לא תחוס עינך" האמור (להלן) [כאן] ממון, אף "לא תחוס עינך" האמור (להלן) [כאן] ממון.

15רבי יהודה אומר, נאמר כאן "יד ורגל", ונאמר להלן (שמות כא) "יד ורגל"; מה "יד ורגל" האמור (כאן) [להלן] ממון, אף "יד ורגל" האמור (להלן) [כאן] ממון.

16רבי יוסי הגלילי אומר, מנין שלא יצא למלחמה, עד שיהיו בו ידים ורגלים ועינים ושנים? תלמוד לומר לא תחוס עינך נפש בנפש... כי תצא למלחמה.

17[כי תצא למלחמה.] (סוטה מד) אמר רבי יהודה, במה דברים אמורים, במלחמת מצוה אבל במלחמת חובה הכל יוצאים, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה. (כשישראל העושים רצונו של מקום, כל העכו"ם נעשים כסוס אחד, שנאמר (שמות ט״ו:א׳) סוס ורוכבו רמה בים, וכי סוס אחד היה. מתניתין.) כי תצא למלחמה על אויבך. במלחמת הרשות הכתוב מדבר.

18על אויבך. כנגד אויבך אתה נלחם.

19וראית סוס רכב. מה הם יוצאים אליך בסוס ורכב, אף אתה צא אליהם (בעם רב) [בסוס ורכב.

20סוס ורכב. וכי סוס אחד הם, והלא כבר נאמר "עם רב"! אלא כשישראל עושים רצונו של מקום, כולם נעשים כסוס אחד].

21לא תירא מהם כי ה' א-להיך עמך המעלך מארץ מצרים. מי שהעלך מארץ מצרים, הוא עומד לך בעת צרה.