ספרי דברים רטו

1כי תהיין לאיש שתי נשים. במי שיש לו בהם הויה, (יבמות כב) יצאו שפחה ונכרית שאין בהם הויה. (שתים כמשמעו) [משמע], מוציא את אלו ומוציא את היבמה! [מוציא אני את אלו, שאין להן קדושין עליו ולא על אחרים; ולא אוציא את היבמה, שכן ישנה בקדושין אצל אחרים].

2רבי שמעון אומר, בדרך ארץ הכתוב מדבר. מגיד שסופו להיות שונא אותה ואוהב אחרת.

3וילדו לו בנים. להוציא את הספק, בן תשעה לראשון או בן שבעה לשני.

4אין לי אלא היוצא ממקום הלידה. יוצא דופן מנין? תלמוד לומר וילדו לו, מכל מקום.

5(ד"א,) כי תהיין לאיש שתי נשים. אין לי אלא שתים. מנין שאפילו הן מרובות? תלמוד לומר נשים.

6אין לי אלא בזמן שהן מרובות, ומקצתן אהובות ומקצתן שנואות. מנין שאפילו כולן אהובות, אפילו כולן שנואות? תלמוד לומר (אהובה) האהובה (שנואה) והשנואה, ריבה הכתוב.

7אין לי אלא בזמן שהן מרובות, וכולן אהובות או כולן שנואות. מנין אפילו הן שתים? תלמוד לומר שתי נשים.

8אין לי אלא בזמן שהן שתי נשים (,אחת אהובה ואחת שנואה). מנין אפילו אחת והיא אהובה, אפילו אחת והיא שנואה? תלמוד לומר "אהובה" "אהובה", "שנואה" "שנואה", ריבה הכתוב.

9[ד"א,] איזו היא אהובה - (קדושין מח וש"נ) אהובה לפני המקום, שנואה - זו שנואה לפני המקום. יכול אין לי אלא אנוסה ומפותה, שאינן לו כדרך כל הנשים. מנין אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט? תלמוד לומר "שנואה" "שנואה", ריבה את העריות שהן בלא תעשה.

10ועדיין לא ארבה את העריות, שחייבים עליהן כרת בידי שמים. תלמוד לומר "שנואה" "שנואה", ריבה את העריות שהן בלא תעשה, וחייבים עליהן כרת.

11(קדושין מח) יכול אפי' שפחה ואפילו נכרית, תלמוד לומר כי תהיין לאיש, כל שיש בה הויה, יצאו אלו שאין בהם הויה.

12וילדו לו בנים. מי שהולדות שלו. יצאו אלו, שאין הולדות שלו.

13ד"א וילדו לו בנים, הבנים בתורה (=בדין) הזאת ואין הבנות בתורה הזאת. לפי שמצאנו, שהבנות נכנסות בנחלה תחת האחים, לחלוק בשוה. יכול תהיה בכורה נוהגת בהם? תלמוד לומר וילדו לו בנים, בנים בתורה הזאת ואין הבנות בתורה הזאת.

14והיה הבן. (ב"ב קכ) ולא טומטום ואנדרוגינוס.

15הבכור. (ב"ב קכז) ולא הספק.

16לשניאה. הכתוב מבשרך, שבן הבכור לשניאה.