ספרי דברים ריז

1כי את הבכור בן השנואה יכיר. (קדושין מח וש"נ) יכירנו לאחרים. (מלמד שנאמן אדם לומר, "זה בני בכור"). רבי יהודה אומר, כשם שנאמן אדם לומר "זה בני בכור", כך נאמן לומר "זה בני בן חלוצה" ו"בן גרושה הוא". וחכמים אומרים, אינו נאמן.

2לתת לו פי שנים. (בבא בתרא כב) פי שנים (בששה) [כאחד]. או פי שנים בכל הנכסים? הרי אתה דן, הואיל ונוחל עם אחד ונוחל עם חמשה. מה מצינו כשנוחל עם אחד - פי שנים כאחד, אף כשנוחל עם חמשה - פי שנים כאחד.

3או כלך לדרך זו. הואיל ונוחל עם אחד ונוחל עם חמשה. מה מצינו כשנוחל עם אחד, פי שנים בכל הנכסים; אף כשנוחל עם חמשה, פי שנים בכל הנכסים! תלמוד לומר והיה ביום הנחילו את בניו, ריבה נחלה לבנים.

4אחר שלמדנו שריבה נחלה לבנים, הא אין עליך לדון כדין האחרון, אלא כדין הראשון. הואיל ונוחל עם אחד ונוחל עם חמשה, מה מצינו כשנוחל עם אחד, פי שנים כאחד; אף כשנוחל עם חמשה, פי שנים כאחד מהם. וכן הוא אומר (בראשית מח כב) (ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך. ואומר) (דה"א ה) ובני ראובן וכו' הוא הבכור [ובחללו יצועי אביו, נתנה בכורתו לבני יוסף.] ואומר (דה"א ה) כי יהודה גבר באחיו [והבכורה (נתנה) ליוסף. ואומר (דה"א ה) ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך].

5הואיל ומצאנו שהבכורה ליוסף, והבכורה לדורות. מה מצינו בבכורה ליוסף - פי שנים כאחד, אף בכורה האמורה לדורות - פי שנים כאחד מהם.

6בכל אשר ימצא לו. (בכורות יב וש"נ) מלמד שאין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק.

7כי הוא ראשית אונו. ולא ראשית עונה (של אשה).

8לו משפט הבכורה. מלמד שהבכורה יוצאה בדיינים.