ספרי דברים רפו

1כי יהיה ריב. אין שלום יוצא מתוך מריבה. וכה"א ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט, מי גרם ללוט ליפרש מן הצדיק ההוא? הוי אומר, זו מריבה. (ועמדו שני האנשים אשר להם הריב.) [אף כאן,] מי גרם לזה ללקות? הוי אומר זו מריבה.

2בין אנשים. אין לי אלא אנשים. נשים, (מנין) איש עם אשה ואשה עם איש מנין? ת"ל ונגשו אל המשפט.

3ושפטום. בעל כרחם.

4והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע. יכול כל מרשיעים לוקים? ת"ל והיה אם בן הכות הרשע, פעמים לוקה ופעמים אינו לוקה. ועדין איני יודע איזו הם הלוקים? ת"ל לא תחסום שור בדישו, מה חסימה מיוחדת - מצות ל"ת, והוא לוקה; כך כל שהוא מצות לא תעשה, הרי הוא לוקה. (או) [יכול] כל מצות לא תעשה, שיש בה קום ועשה, הרי הוא לוקה (כך כל מצות לא תעשה, שיש בה קום עשה, והרי הוא לוקה)! ת"ל לא תחסום שור. מה חסימה מיוחדת, שאין בה קום ועשה, הרי הוא לוקה; כך כל מצות לא תעשה, שאין בה קום ועשה, הרי הוא לוקה. ר"ש אומר, והצדיקו את הצדיק, צדקהו כדי שלא ילקה.

5והפילו השופט. מלמד שאין מלקין מעומד.

6והכהו [לפניו במספר]. שליש מלפניו, שתי ידות מלאחריו.

7לפניו. שיהיה (לוקה) [מלקה] ועיניו בו, ולא שיהיה (לוקה) [מלקה] ועיניו בדבר אחר. יכול יהיה לוקה ומת, יכול יהיה לוקה ומשלם? ת"ל כדי רשעתו, אין לוקה ומת (יכול יהא לוקה ומשלם? ת"ל כדי רשעתו,) אין לוקה ומשלם.

8ארבעים יכנו. יכול מ' שלמות? ת"ל "במספר ארבעים". מנין סמוך לארבעים. ר' יהודא אומר, מ' שלמות; והיכן הוא לוקה [את היתרה]? בין כתפיו.

9יכנו. ולא על הקרקע. יכנו. ולא על כסות. יכנו. אין מלקים שנים כאחד.

10לא יוסיף. אם היה מוסיף, עובר על לא תעשה. אין לי אלא בזמן שמוסיפים על מנין של תורה, על (כל אומד ואומד) [אומד] שאמדוהו ב"ד מנין? ת"ל [לא יוסיף] פן יוסיף, מ"מ (=מכל מקום) .

11מכה רבה. אין לי אלא מכה רבה, מכה מעוטה מנין? ת"ל על אלה. א"כ למה נאמר "מכה רבה"? (מלמד שאין הראשונה מכה רבה) לימד על הראשונות שהן מכה רבה.

12ונקלה (אחיך לעיניך). מכאן אמרו, נתקלקל בין ברעי בין במים פטור. ר' יהודה אומר, האיש ברעי והאשה במים.

13[אחיך]. מלמד שכל חייבי כריתות שלקו, נפטרו מידי כריתתן.

14ר' חנניה בן (גמלא) [גמליאל] אומר, כל היום קורא אותו הכתוב "רשע", שנאמר והיה אם בן הכות הרשע ; אבל כשלקה, הכתוב קוראו "אחיך", שנאמר ונקלה אחיך. [ומה אם העובר עבירה אחת - נוטל נפשו עליה, העושה מצוה אחת - עאכו"כ שתנתן לו נפשו].

15ר' שמעון אומר, ממקומו הוא מוכרע, שנאמר כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה, ונכרתו הנפשות העושות מקרב עמם, ואומר אשר יעשה אותם האדם, וחי בהם. (והרי דברים ק"ו, ומה אם מדת פורענות - המטפל בהם בעוברי עבירה, הרי הוא כעוברי עבירה; המטפל בעושי מצוה, עאכ"ו.

16(ר' שמעון ברבי אומר, ומה הדם שנפשו של אדם קצה הימנו, הפורש ממנו מקבל שכר טוב; גזל ועריות, שנפשו של אדם מתאוה להם ומחמדתן, הפורש מהם עאכ"ו שיזכה לו ולדורותיו עד סוף כל הדורות.) [הא כל היושב ולא עבר עבירה, נותנין לו שכר כעושי מצוה].

17ר' יהודה אומר, הרי הוא אומר מי יגור באהלך. הולך תמים ופועל צדק. לא רגל על לשונו. נבזה בעיניו נמאס. כספו לא נתן בנשך. ובמקום אחר הוא אומר, ואיש כי יהיה צדיק. [אל ההרים לא אכל ועיניו לא נשא אל גלולי ב"י ואת אשת רעהו לא טמא ואל אשה נדה לא קרב] וסוף הענין הוא אומר, [צדיק הוא] חיה יחיה. וכי מה עשה זה?! אלא כל היושב ולא עבר עבירה, נותנים לו שכר כעושי מצוה. ר' שמעון ברבי אומר, ומה הדם שנפשו של אדם קצה הימנו, הפורש ממנו מקבל שכר (טוב); גזל ועריות, שנפשו של אדם מתאוה להם ומחמדתן, הפורש מהם עאכ"ו שיזכה לו ולדורותיו, עד סוף כל הדורות.