שפתי כהן על התורה, דברים יא:י
שפתי כהן על התורה · Siftei Kohen on Torah, Deuteronomy 11:10
Open in the reader →1כי הארץ אשר אתה וגו' לא כארץ מצרים היא אשר תזרע את זרעך. שמעתי שארץ מצרים אם יזרעו בה חטה של שאר ארצות אינה צומחת אלא ממה שמזרעה, זהו את זרעך, והשקית ברגליך ע"י טורח, כגן הירק שאם ישהו מלהשקותה יפסדו הזרעים כמו שאמרה המשנה משקין בין השלחין במועד משום דבר האבד, אבל ארץ ישראל למטר השמים תשתה מים, טפה אחת יורדת מלמעלה עולין כמה מלמטה, שנאמר תהום אל תהום קורא, תהום עליון קורא לתהום תחתון, אתה משקה מלמטה ואני משקה מלמעלה, כדאיתא במס' תעניות ודף) כי הם זכר ונקבה, הזכר נקרא גשם שנאמר וגשם מטר וגשם מטרות, ואומר ויכלא הגשם מן השמים, וכן ויורד לכם גשם, ואומר שאלו מה' מטר בעת מלקוש ה' עושה חזיזים ומטר גשם יתן וגו', אבל במטר מזכיר ארץ ונתתי מטר ארצכם, יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך, יפתח ה' את אוצרו את השמים, שיתן הגשם לתת אחר כך מטר ארצך, כאילו אמר ולתת מטר ארצך, זהו אומרו כאן למטר השמים כלומר ומה שיורד מן השמים הוא הגשם, וזה שאמר ועצר את השמים ולא יהיה מטר, ועצר את השמים מלהוריד גשם ולא יהיה מטר וגו':
2או ירמוז והשקית ברגליך, למה שאז"ל שכל הארצות שותים מתמצית ארץ ישראל וא"י שותה תחילה שנאמר הנותן מטר על פני ארץ ושולח מים על פני חוצות. וזהו ברגלך בסוף כמו הרגלים שהן סוף הגוף, או ברגלך בסיבתה, שנותן מטר על א"י ובסיבתה התמצית על פני חוצות. ומה שאמר אשר יצאתם משם פשיטא שמשם יצאו, אז"ל לומר שבזמן שהיו בה מתברכת בשבילם שנאמר כי טוב כל מצרים לכם הוא, בשבילכם הוא, אבל עתה שיצאתם ממנה נסתלקה הברכה משם, וכן הוא אומר אשר לא מלאת, שלא נתמלא אלא בזכותך:
3והארץ אשר אתה בא שמה ארץ הרים, לומר שהרים גדולים משפיעים בה, כמו אשא עיני אל ההרים. והרב רבינו בחיי ז"ל כתב בשם הרמב"ן כי הארץ אשר הוא ארץ הרים ובקעות תאבה במהרה יותר משאר ארצות כשלא ישלח מטרות עוזו, כי החולה צריך זכות ותפלה שיר יותר מן הבריא שלא יבוא עליו החולי, כי היא צריכה יותר מטר משאר ארצות ע"כ. ולזה שואלים הגשמים בארץ ישראל מז' בחשוון ובחוצה לארץ מס' לתקופה, א"כ מה שאמר ארץ הרים הוא איום שיזהרו כי היא צריכה רבוי מים, ולזה צריך זכות ותפלה, כי היא ארץ אשר ה' דורש אותה תמיד עיני ה' אלהיך בה, ואומר עיני ה' משוטטות בכל הארץ, אמר עיני לרמוז על שתי מדות שמתנהג בהם העולם:
4ובזוהר ז"ל תאנא כתיב. עיני ה' אלהיך בה וגו'. הה"ד צדק ילין בה דבה אשתכח גזירו דדינין יתיר מכל שאר אתרי ולזמנא דאתי ישתכח בה עינא חד דרחמי דכתיב וברחמים גדולים וגו', אבל כען הכי אצטריך לאכפיא לדינא דאשתכח בה ולרחמא עלה ע"כ. וביראים אמר הנה עין ה' אל יראיו עין חדא שהיא עין הרחמים ולזה מרשית השנה חסר א', לומר תה אין ההשגחה מעתיקא דאיהו חד עינא, ולזה מרשית שהוא מלשון ריש ועושר, וזהו מרשית השנה ועד אחרית, שהיא מאמה עילאה עד אמא תתאה שהיא נקראת אחרית שנאמר והיה באחרית הימים:
5עוד מרשית חסר א' רמז כאן תשרי, כמו שאז"ל כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה כפי זכותו, ולזה אמר כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים אשר יצאתם משם, לומר שאין ביאתכם לארץ כיציאתכם מארץ מצרים, ארץ מצרים היתה דירתכם עראי, לזה לא הייתם מונין שמיטין ויובלות, אבל ביאתכם לארץ לרשתה דירה של קבע, אתם מונין שמיטין ויובלות. בארץ מצרים אמר כי טוב כל ארץ מצרים לכם הוא, בין עושין רצונו של מקום בין אין עושין רצונו של מקום, אבל ארץ ישראל אם עושין, רצונו של מקום אתם נזונין והיא לכם לאכל מפריה ולשבוע מטובה, ואם לא היא מקיאה אתכם. ולזה אמר אשר ה' אלהיך דורש אותה תמיד, לראות מה היא צריכה ולגזור בה גזירות עתים לטובה ועתים לרעה, כן אמר במדרש, זהו עיני ה' הוא לטובה, אלהיך לרעה לדין, לזה עיני ולא עין לזה אמר הרים מלשון רוממות, ובקעות מלשון השפלה, ובקעות בקעת כתיב לומר שמתבקעת על ידי ישראל:
6עוד במדרש ארץ הרים ובקעות לא בגנותה דבר הכתוב אלא בשבחה, ארץ הרים ובקעות מגיד שלא שוו טעם פירות הר לטעם פירות הר אין לי אלא הר להר טעם בקעה מנין שלא שוו ת"ל הרים הרבה, רשב"י אומר י"ב ארצות נכתבו בפסוקים כנגד י"ב שבטים ולא שוו טעם פירות שבע זה לטעם פירות שבט זה. ארץ זבת חלב ודבש, הארץ אשר אתה בא, והארץ אשר, אתם עוברים, ארץ הרים. אשר ה' אלהיך דורש, כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה, ארץ נחלי מים, ארץ חטה ושעורה. ארץ זית שמן ארץ, ארץ אשר לא במסכנות. ארץ אשר אבניה ברזל, על הארץ הטובה אשר נתן לך. הרי שנים עשר ארצות כנגד שנים עשר שבטים ע"כ:
7עוד במדרש אזכור, מן הפסוק הזה אתה לומד שני דברים, שארץ ישראל שקולה כנגד המילה מה המילה דוחה את השבת כן ישובה של ארץ דוחה את השבת כמו שאמר הכתוב עד רדתה אפילו בשבת, ועוד שהיא שקולה כנגד כל מה שנברא בששת ימי בראשית. ביום ראשון אמר וירא את האור כי טוב וגו', ובארץ ישראל כתיב כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה וגו', ביום שני כתיב יהי רקיע בתוך המים וגו', ובארץ ישראל כתיב ארץ נחלי מים וגו'. ביום השלישי כתיב תדשא הארץ דשא וגו'. ובארץ ישראל כתיב ארץ חטה ושעורה וגו', ביום הרביעי כתיב יהי מאורות וגו', ובארץ ישראל כתיב לא תחסר כל בה וגו'. ביום הששי נברא אדם וחוה שנאמר ויאמר אלהים נעשה אדם וגו', ובא"י כתיב כי האדם עץ השדה. ביום השביעי כתיב ויברך אלהים את יום השביעי וגו', ובא"י כתיב ואכלת ושבעת וברכת, ראה כמה אהב הקב"ה יתעלה שמו והדרו את ארץ ישראל ששקלה כנגד כל הבריות שברא בעולמו, לזה אמר הכתוב עיני ה' אלהיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה. והיה אם שמע תשמעו וגו'. קרי ביה תישמעו אם אתם שומעים לי אני אשמע לכם ואעשה בקשתכם ויהיו דבריכם נשמעים, כמ"ש חז"ל כל אדם שיש בו יראת שמים דבריו נשמעים שנאמר סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור, ובפרט במצוה שיהיו דבריכם נשמעים ותזכו הרבים וזכות הרבים יהיה תלוי בכם. ורבותינו ע"ה אמרו מנין אתה אומר שאם שמע מפי קטן שבישראל יהא בעיניו כאילו שמע מפי גדול שבישראל, שנאמר אשר אנכי מצוך היום, ולא מפי גדול שבישראל אלא מפי סנהדרין, ולא מפי סנהדרין אלא כאילו שמע מפי משה רבינו ע"ה, ולא מפי משה רבינו אלא כאילו שמע מפי הקב"ה ע"כ, וכולם רמוזים בפסוק שמע בלשון יחיד, תשמעון בלשון רבים, כלו' גדול שהכל נשמעין לו. אל מצותו כתיב אלו הסנהדרין שהן צות פירוש לווי להקב"ה הוא שיושבין לפני המזבח. אשר, ראש, שהוא משה, אנכי מצוך הוא כמשמעו שהוא הקב"ה, וכל דבריהם כמסמרות תקועים. אשר אנכי מצוך היום, שתהא אהבתו היום יותר מאתמול ובכל יום יוסיף אהבה עד שיבא יום אחרון ימצא עצמו אדוק עם הקב"ה וימות בנשיקה וידבק עם השכינה שנאמר משכני אחריך נרוצה. ואומר והלך לפניך צדקך, בלשון ערב אוהבך צדקך, כלומר אוהבך. זה שאמר לאהבה עד שתבא האהבה שתגלה עליך לאסוף נפשך, ובמה תתעורר האהבה בעבודה זהו ולעבדו, שיחבר ויעלה על דרך הקו שהוא יב"ק, יחוד ברכה קדושה, ר"ת יב"ק שהם שם אדני הוי"ה אהיה, בגימ' יב"ק, לעבדו, בגי' יב"ק, הודיעו כיצד סדר הכונה בתפלה:
8ובמדרש אשר אנכי מצוה אתכם היום, שלא תאמר איני יכול לשמוע את כל התורה ולשמור את כל מצותיה שנאמר ארוכה מארץ מדה, משל למלך שהיה לו בור עמוק שאין לו סוף אמר לבן ביתו שכור לנו פועלים למלאות את הבור, שכר פועלים, מי שהיה טפש היה מביט בבור אמר אימתי אני ממלא אותו, ומי שהיה פקח אמר ומאי איכפת לי שכיר יום אני אני שמח שמצאתי לי מלאכה. כך הקב"ה אמר מאי איכפת לך שכיר יום אתה עשה יומך עד ירצה כשכיר יומו, זהו אשר אנכי מצוך היום, עשה יומך, וכבר כתבתי למעלה אשר אנכי מצוך היום שהוא על יום המיתה, שיהיה מגמתו ותמיד יזכרהו ובזה תהיה העבודה שלמה: