שפתי כהן על התורה, דברים יב:ז
שפתי כהן על התורה · Siftei Kohen on Torah, Deuteronomy 12:7
Open in the reader →1ואכלתם שם לפני ה' אלהיכם. יאמר אע"פ שמחמת האכילה יבא האדם לידי שכחת הקב"ה שנאמר ואכל ושבע ודשן ופנה וגו', אבל כאן שהוא לפני ה' ית' יאכל כל מה שירצה, ששם עליו מורא הקב"ה ולא יבא לבעוט, ולא אמר ושבעתם לפי ששם האכילה הודאית כי שאר האכילות היא אכילה כוזבת לפי שאין לה טעם מתיקות אלא כשעוברת מבית הבליעה אחר כך יורדת לתוך מעיו בטל טעמה בטל מתיקותה וכל זמן שלא נתעכל אינו יכול לאכול עוד אע"פ שיתאוה לאכול, אמנם האכילה שהיא לפני ה' היא אכילה ודאית שאוכל וטועם וקמא קמא מתעכל, לא כמו שכתוב ואכלתם ולא תשבעו ח"ו אלא אכילה מטעמת כמו שאמר ויחזו את אלהים ויאכלו וישתו ותרגם אונקלוס כאילו אכלן ושתן, שהיא אכילה שאין לה סוף, כמו שאמרו על עולם הבא צדיקים יושבין ונהנין מזיו השכינה לעולם שאינם שבעים, על אותו הדרך היא האכילה בכאן שהוא לפני ה' אלהיכם אכילה מוטעמת שלא יבטל טעמה לעולם:
2ושמחתם בכל משלח ידכם, שלא תזוח דעתכם עליכם מרבוי המשא והמתן ולא יזדקק השטן במעשה ידכם ותבאו לידי דאגה. אתם וביתכם, הבית הוא האשה והאשה אינו עולה לשם שנאמר יראה כל זכורך הזכרים ולא הנקבות. אלא אמר אתם וביתכם לומר שכשיחזור ויבא לביתו תהיה השמחה שקועה בלבו כאילו עודנו שם הוא וביתו. עוד אמר אתם וביתכם מבטיחו שלא ייגע ויגיע לאחרים יגיעו, אשר ברכך ה' אלהיך אמר בלשון יחיד, כפי הברכה הראויה לו לפי שאין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין: