שפתי כהן על התורה, דברים טו:ט

1השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל. כמו שאומרים עתה בר מינן כן אמר כאן בליעל שלא יעלה דבר זה על לבך לפי שהקישו אותו חז"ל לעובד ע"ז ואמרו כל המעלים עיניו מן הצדקה כאילו עובד ע"ז נאמר כאן בליעל ונאמר להלן יצאו אנשים בני בליעל מה להלן ע"ז וכו', לפי שהסיר בטחונו מהקב"ה ושם בטחונו בממונו. ואמר פן יהיה עם לבבך, ולא אמר בלבבך לומר שודאי הוא שישראל הן גוי אחד וכולם נאצלו מרועה אחד ובודאי שהן חסים זה על זה, אלא מי מעכב שאור שבעיסה שהוא היצר שהוא הדבר (פירוש מנהיג) שאתה מתנהג על ידו ושומע ממנו. ובספרי אמר פן יהיה דבר עם לבבך בליעל, הוה זהיר שלא תמנע רחמים שכל המונע רחמים מוקש לעובד ע"ז ופורק עול מלכות שמים מעליו שנאמר בליעל בלי עול, א"כ נתן תתן פעם ושתים ושלוש עד שיהיה לך הנדיבות והנתינה בטבע, זהו תתן שאתה תתן מעצמך בלי שום כפייה, נת"ן תתן ר"ת וס"ת ק', רמז למה שאמר נתון אפילו מאה פעמים, זהו ולא ירע לבבך שיהיה לך הנדיבות בטבע ותתן בעין יפה, א"כ למד עצמך לפתוח ולא לקפוץ, כי אם תקפוץ ידך תקפוץ אותה לעצמך שלא תרצה ליהנות אפי' משלך כמו שאמר קהלת יש רעה חולה אשר ראיתי תחת השמש ורבה היא על האדם איש אשר יתן לו האלהים עושר ונכסים וכבוד ואיננו חסר לנפשו מכל אשר יתאוה ולא ישליטנו האלהים לאכול ממנו כי איש נכרי יאכלנו זה הבל וחלי רע הוא, א"כ כשאתה פותח לעצמך פותח, כמו שאמר קהלת אין טוב באדם שיאכל ושתה והראה את נפשו טוב בעמלו גם זה ראיתי כי מיד האלהים הוא, והטעמים מוכיחים פתוח יש עליו תלשא, לומר פתוח מכל מקום, תפתח את ידך אזלא גריש, לומר שאינו כמוך עם לאחיך לענייך אלא תפתח את ידך אפילו לעצמך, ולא אמר תפתח ידך אלא את ידך, למי שהוא ממונה על ידך לא תקפוץ את ידך עליו זקף קטן:

2פרשת צדקה מתחלת בכ"ף ומסיימת בכ"ף לומר שהוא מוכתר בכתר כ"ף כ"ף בגי' ק"ק, צדק"ה ע"ה ק"ק, ומה עשתה צדקה לקחה אותיות שלפניה ושלאחריה כזה, פצ"ק גד"ה צק"ר דה"ו, בגימ' הוא מכתירו ע"ה, עוד עולה בגימ' במאזנים לעלות עם ב' מלות, לומר שעולין בעלי הצדקה בעלוי בכ"ף מאזנים, ולכך כ"ף כ"ף כמו המאזנים. צדקה במספר קדמיי זעק, שיתן לו קודם שיזעק שנאמר וקרא עליך אל ה', ובמספר אחוריי עולה אי"ש, שגבר על יצרו ופזר ממונו, וכן צדקה עם אותיות שלפניו ושלאחריו עולה תפזר, וצדקה באי"ק בכ"ר עולה טמין לומר ששכרו טמין לעוה"ב ובאלב"ם עולה קמה, שיש לי תקומה, ולזה רמז יוסף והנה קמה אלומתי, לומר שבזכות הצדקה שעתיד לעשות בשנת הרעבון היה לו תקומה, וצדקה במספר קטן י"ט, ר"ת יום טוב,:

3רמז על עוה"ב שהוא יום בלא לילה שהוא טוב לו, יו"ד ט"ט בגימ' חכ"י, ופריו מתוק לחכי, לרמוז שאוכל פירותיהם בעוה"ז:

4מצאתי כתוב בספר החסידים ז"ל. הנותן צדקה לשם שמים הקב"ה זורעה בג"ע, כמה תבואה יכול לקנות במעות אלו וזורעם בגן עדן וצומחים בכל שנה ושנה ומכניסן לאוצר ונהנין מהן לעוה"ב, וכן מיני מגדים שנאמר כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה וגו' כן ה' אלהים יצמיח צדקה גו', וכתיב אור זרוע לצדיק וגו', וכתיב זרעו לכם לצדקה קצרו לפי חסד. וכתיב ועל פתחינו כל מגדים חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך, וכתיב הלא הוא כמוס עמדי חתום באוצרותי וגו', עוד שם הנותן פרוטה לעני זוכה ורואה פני שכינה, כתוב בתורה שנוי בנביאים משולש בכתובים, כתוב בתורה יראה כל זכורך לפני ה אלהיך, יראה לעתיד, וכתיב בתריה איש כמתנת ידו, מן הנביאים לחמו נתן מימיו נאמנים סמיך ליה מלך ביפיו תחזינה עיניך, מן הכתובים אני בצדק אחזה פניך, וזוכה לתחיית המתים שנאמר אשבעה בהקיץ תמונתך וגו', עד כאן בסימן שכ"א:

5מצאתי כתוב עני חשוב כמת, ר"ל עני שהיה עשיר וירד מנכסיו הוא כמת, שבכל עת שהוא מקבל צדקה הוא מת, וזהו פירוש הפסוק לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה, מי שהוא מדוכא מצד מדת הדין שהיא מתוחה כנגדו אתה בן אדם לא תבזהו שהוא עומד בנסיון ובבחינה, אתה לא תבזהו לומר אם הקב"ה שהוא רחמן לא ריחם עליך אני ארחם ואעשה הפך רצונו ית', לזה אמר לא תבזה כי זהו זבחי, אלהים, מדת הדין רוצה לצרפו ולנסותו והוא עומד בנסיונו, זהו ונדכה אלהים, אתה לא תבזה לו בלבך, ע"כ:

6ותמצא בענין כופל הדבר, עשר תעשר, פתח תפתח, נתן תתן, הענק תעניק, העבט תעביט, השב תשיבם, עזב תעזב וגו'. אמר במדרש לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבוש שני, חזקיה אמר משפט רשעים בגיהנם שנים עשר חודש ששה חדשים בחמה וששה חדשים בצנה, בתחלה הקב"ה מכניסם בגהינם והם אומרים זו היא צנה של הקב"ה, בתחלה הם אומרים כך ובסוף הם אומרים ווי, הוא שדוד אמר ויעלני מבור שאון מטיט היון, ממקום שאומרים ווי ווי, והיכן הם משלימין נפשותיהם ר' יהודה אומר בשלג הה"ד בפרש שדי מלכים בה תשלג בצלמון, השלג הוא צלמונה שלהן, יכול אף ישראל כן ת"ל לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבוש שני, מילה ופריעה, ציצית ותפלין, הענק תעניק, נתן תתן, פתח תפתח, עשר תעשר, ע"כ, א"כ ישראל נכנסין לגהינם ואומרים זו הוא צינה של הקב"ה, לפי שאז"ל בברכות כל המדקדק בק"ש מצננים לו גהינם, א"כ יש שני מיני גהינם שנאמר ארץ עיפתה תרגום כפול עיף, לזה הוכפל במצוה הלשון לומר שהם נצולין מהשנים, זהו לא תירא לביתה משלג למה כי כל ביתה לבוש שני אל תקרא שני אלא שנים, לפי ששכר מצוה מצוה, הוכפלה המצוה, נתן תתן פעמים רבים, וכן שאר כל המצות שכרן מצוה, א"כ כל ביתה לבוש שנים, לזה נצול מכפל שהיא כפולה מאש ושלג, והצדקה כשתהפכנה באתב"ש היא צדקה, לומר ששכר צדקה צדקה, שנאמר רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד, שימציא לו הקב"ה לעשות צדקה, ועל זה אמר וצדקתו עומדת לעד שהפוך צדקה הוא צדקה: