שפתי כהן על התורה, דברים יח:ג
שפתי כהן על התורה · Siftei Kohen on Torah, Deuteronomy 18:3
Open in the reader →1וזה יהיה משפט הכהנים מאת זובחי הזבח וגו' מאת העם, ולא מכולם אלא מאת זובחי הזבח, ולא כל זבח אלא שור ושה, ואמר מאת העם מאת זובחי הזבח, כי יאמר מאת זובחי הזבח ולא יאמר העם, אלא אמר מן הדין היה הואיל והן שלוחי צבור היה מן הדין שמזונותיהם תהיה על הצבור עם כל זה אמרתי להם אני נחלתם תרגם אונקלוס מתנן דיהב להון ה' אינון אחסנתיהון, עד עתה במדבר לא הותר להם שחיטת חולין היו מקריבים שלמים והיו נותנין לכהן חזה ושוק, עתה ישחט כל אחד ואחד בביתו והכהן רואה ואין לאל ידו לעשות גם כן נשחוט לו שור או שה לזה עשה לו הקב"ה חלק מן הראש שהוא הלשון שהוא מיטב כל הבשר, ועשה לו חלק מן הבשר שהוא הזרוע שהן ב' פרקים שיש בהם שני עצמות שיש בהם מוח כי הוא מיטב המאכל, ואע"פ שיש בשוק שני עצמות עכ"ז הזרוע הוא יותר קל והוא קרוב לנפש פירוש לבית השחיטה, ואמרו בגמרא כל הקרוב לנפש משיב את הנפש, פירוש לבית השחיטה, ונתן לו חלק בבני מעים שהיא הקיבה שהיא מיטב המאכל שבמעים, כל זה כדי שלא ידאב לבו עליו ואולי יתהה על הקב"ה שעשאו כהן ולא תהיה עבודתו שלימה, על זה אמר מאת זובחי הזבח שהו חולין שנאמר וזבחת מבקרך ומצאנך, ומזה הטעם נותנין לו ראשית דגן תירוש ויצהר כדי שיהיה לו לחם יין ויצהר, וראשית הגז כדי שיהיה לו בגד ללבוש:
2עוד טעם אחר למה מתנות אלו, הזרוע רמז שהן נזונין בזרוע, מה שאין כן בשאר העם שהן נזונין מן הצדקות, כמו שאז"ל על פסוק שמעו אלי אבירי לב הרחוקים מצדקה אלו בני אדם שכל העולם נזון בזכותם והן אפילו בזכות עצמן אינן נזונים כמו רבי חנינא בן דוסא, א"כ אלו אינן נזונין בצדקה שעושה הקב"ה בעולם אלא בזרוע, שהן משרתים למקום והמשרת יש לו פרס והלחיים לפי שהן בכל עבודה ועבודה מתפללים על ישראל ומשיבין חרון אף הקב"ה מעליהם ואומרים ישוב חרון אפך מעמך ומעירך וגו', וישראל אינן מתפללים ואינן ראוים להתפלל, לזה נתן להם הלחיים עם הלשון, והקב"ה לפי שמשם השינה באה כדאיתא בברכות פרק הרואה רנו רבנן הלב מבין כליות יועצות טחול שוחק קיבה ישן וכו', ישראל ישנים עד שלש שעות כבני מלכים והכהנים אינן ישנים שרוב הלילה הם בעבודה, תחילת הלילה עוסקים באיברים שלא נתאכלו ביום ונשרפין כל הלילה שנאמר על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבוקר, וקמים לעבודה מקריאת הגבר א"כ אלו אינם ישנים להם ראויה הקיבה (שהקיבה מעכלת כל הלילה ואוכלין אותה ועכ"ז הם כובשין יצרם, וכדי להגדיל שכרם. לא לישראל להוסיף שינה על שינתם, ונתן לכם ראשית דגן כדי שימצאו מה לאכול בשבוע שאינו משמרם, ותירוש לפי שהן אסורים לשתות יין בשעת עבודה שנאמר יין ושכר אל תשת, והם מוזגים יין על הקרבן ואינן שותין ממנו, לזה נתן להם, ויצהר שהוא השמן נתן להם לפי שהורגלו לאכול שירי מנחות בלולות בשמן ורקיקי מצות משוחים בשמן וכשאינו משמר שלהם יתאוו לאכול ולא ימצאו לזה נתן להם השמן להשלים תאותו ולא ידאג על שאינה משמרתו, ונתן להם ראשית הגז לפי שהן משמשים בד' בגדים מצנפת ואבנט וכתונת ומכנסים ויש להם צה, תחת אותו צער נתן להם ראשית הגז כדי שיהיו לו בגדים תחת הצנה שנצטנן, שמא תאמר מאחר שיש לו מאכל ומשתה ובשר וראשית שמנים ימשח שמא תזוז דעתו עליו ויבא לידי בעיטה, לזה אמר כי בו בחר ה' לעמוד לשרת בשם ה', והוא שם בן מ"ב שהוא שגור בפיו לא יבא לידי חטא, וכתב רבינו בחיי ז"ל, שזה השם הוא שם מ"ב, ותמצא בפרשה זו מ"ב תיבות כמנין ברכת מגן אברהם, והברכה תחילתה ב' ברוך וסופה מ' אברהם. ורבותינו נתנו טעם לג' מתנות אלו, הזרוע כנגד היד שנאמר ויקח רומח בידו, הלחיים כנגד התפלה שנאמר ויעמוד פינחס ויפלל והקיבה תחת האשה אל קבתה, ע"כ: