שפתי כהן על התורה, דברים ב:יז
שפתי כהן על התורה · Siftei Kohen on Torah, Deuteronomy 2:17
Open in the reader →1ויאמר ה' אלי וגו'. במואב אמר ויאמר ה' אלי וכאן אמר וידבר ה' אלי, ועוד אם הדבור היה למשה מאי לאמר. אלא אמר גבי מואב בלשון אמירה לפי שהוקשה למשה ומה מדין שלא באו אלא לעזור למואב אמרה תורה צרור את המדינים מואבים עצמן לכ"ש, אמר לו הקב"ה לא כמו שעלה על דעתך וגו' כדלעיל, לזה אמר בלשון אמירה בלשון רך, אבל על בני עמון שבא לצוותו שלא יצערום בשום צער שלא יתראו בפניהם אפילו בכלי זין לזה וידבר ע"כ. כדאיתא בזוהר פרשת בלק (דף קפ"ח) ז"ל א"ר אבא מאי דכתיב ויאמר ה' אלי אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה וכתיב וקרבת מול בני עמון וגו', מלה דא כמלה דא מה הפרש בין דא לדא. אלא אתחזי דשקילי הוו ותנינן כד הוו מתקרבי לגבי בני מואב הוו ישראל אתחזיין לגבייהו בכל זייני ומאני קרבא ולא מתגרן בהו ולגבי בני עמון הוו ישראל מתעטפי בעטופייהו בלא מאני קרבא כלל וקראי מוכחן בשיקולא דא כדא. א"ר אלעזר ודאי הכי הוא ותנינן דא דהוה חציפא ואמרה מואב אתחזון ישראל חציפין לגבייהו כמה דאיהי הות חציפא דאמרת מאב הוא ברא דא, אבל זעירתא דאמרת בן עמי וכסיאת ארחהא ישראל הוו מכסייאן ארחייהו לגבייהו מעטפי עטופא בטלית ואתחזון קמייהו כאחין ממש ע"כ. לזה אמר וקרבת מול בני עמון תתנהג עמהם בקרבה וכן אמרו (ב"ק ל"ח:) אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה מלחמה הוא דלא אבל צעורי באנגריא לצעריה, אבל צעירה דקרייתיה בן עמי אמר אל תצורם ואל תתגר בם דאפילו אנגריא או צפורי לא ע"כ. ולזה אמר גבי מואב כי לא אתן לך מארצו ולא אמר כי לא אתן לך מארץ בני מואב כמו שאמר גבי בני עמון שאמר כי לא אתן לך מארץ בני עמון לך ירושה כדי שלא להזכיר שהוא מואב, לזה לא הזכירו. ומה שאמר לאמר הוא לומר שמי שמת לו מת בן או בת קטנים המנחמים ינחמום בעמון ומואב שחסה תורה עליהם שלא להרגם לפי שעתיד לצאת מהם רות ונעמה, ואם היה עתיד לצאת מזה הבן או זה הבת זרע הגון לא היה מת, כדאיתא בגמרא (שם.) רב שמואל בר רב יהודה שכיבא ליה ברתיה אמרי ליה רבנן לעולא קום ניזיל ננחמיה אמר להו מאי אית לי גבי נחמתא דבבלאי דגדופא הוא דאמרי מאי אפשר למעבד הא אפשר למעבד עבדי (בתמיה). אזל איהו לחודיה גביה, אמר ויאמר ה' אלי אל תצר את מואב וכו', א"ל הקב"ה לא כמו שעלה על דעתך וכו' שתי פרדות טובות יש לי להוציא מהם וכו', והלא דברים ק"ו ומה בשביל שתי פרידות חס הקב"ה על שתי אומות ולא החרימם בתו של רבי אם כשירה היא וראויה לצאת ממנה דבר טוב על אחת כמה וכמה ע"ר. אם כן לאמר למנחמים ולמנוחמים שמכאן יקחו נחמה. ומה שלא אמר לאמר בפרשת מואב, הוא שמשם אין כל כך ראיה ונחמה שיצאה משם רות שהיא אם המלוכה ויצא ממנה דוד המלך שריוהו להקב"ה בשירות ותושבחות אם כן ראוי הוא שיחוס הקב"ה על אומתו, אבל אם עתיד לצאת אחר שאינו הגון כל כך כמו דוד מנא לן שיחוס על אותה אומה, לזה אמר לאמר בעמון שיצא ממנה רחבעם שלא היה כמו דוד ונצולה כל אומתה, ממנה יקחו נחמה: