שפתי כהן על התורה, דברים ב:כו
שפתי כהן על התורה · Siftei Kohen on Torah, Deuteronomy 2:26
Open in the reader →1ואשלח מלאכים אל סיחון. ובפרשת חוקת אמר וישלח ישראל מלאכים. אלא ישראל שלחו ומשה שלח דברי שלום כמו שכתב רש"י ז"ל אע"פ שלא צווני המקום לקרא לשלום למדתי במדבר קדמות מן התורה שקדמה לעולם כשבא הקב"ה ליתנה לישראל חזר אותה על עשו וישמעאל וגלוי לפניו שלא יקבלוה אע"פ כן פתח להם בשלום אף אני קדמתי את סיחון בדברי שלום. ד"א ממדבר קדמות ממך למדתי שקדמת לעולם ויכול היית לשלוח ברק אחד ולשרוף את המצריים אלא שלחת מן המדבר אל פרעה שלח את עמי במתון ע"כ. ועשה כן משה בחכמה שאם היה בא עליו פתאום היו שלשים ואחד מלכים בורחים ולא היו נופלים בידו של יהושע והקב"ה הבטיחו אחל תת פחדך ויראתך על פני העמים תחת כל השמים אשר ישמעון שמעך ורגזו וחלו מפניך, וכן הבטיח ליהושע שאמר אחל גדלך וכשיראו שישראל מקדמין. בשלום קודם לא יברחו, וכונת משה אינה לשלום אלא דברים בעלמא, זהו דברי שלום ולא שלום. ולא אמר לשלום כמו שאמר כי תצור אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום, כי שם במלחמת הרשות הכתוב מדבר וכאן הוא מלחמת חובה ואין לו לקרוא לשלום אלא דברי שלום דברים בעלמא כי לא מלבו, זהו לאמו באמירה לבד. עוד לאמר ליהושע לומר לו כמו שאלה דברי שלום בלא מלחמה כן יהיה בשלשים ואחד מלכים, כמו שאמר בסוף הפרשה ואת יהושע צויתי בעת ההיא לאמר עיניך הרואות את. כל אשר עשה ה' לשני המלכים כן יעשה לכל הממלכות אשר אתה עובר שמה, א"כ בערך זה תלה השליחות במשה ואמר ואשלח וכו':