שפתי כהן על התורה, דברים ב:ל
שפתי כהן על התורה · Siftei Kohen on Torah, Deuteronomy 2:30
Open in the reader →1ולא אבה סיחון העבירנו בו. לא אמר שנעבור אלא העבירנו, לפי שהם אמרו רק אעברה ברגלי, רמז על השכינה שהולכת עמהם שנאמר ועמדו רגליו ביום ההוא על הר וגו', לזה אמר העבירנו שהוא יוצא לשני לומר למי שמעבירם שהוא הקב"ה, ואמר בו, הוא חוזר לירדן לפי שמשם הוא המעבר לפי שאמר לו עד אשר נעבור את הירדן הידוע שהוא מעבר ארץ ישראל ומלכי כנען שכרוהו שיהיה שומר על אותו מקום, וכן אמר בלק לבלעם הנה כסה את עין הארץ הה סיחון ועוג שהיו שומרים אותנו. ויאמר ה' אלי ראה החלותי תת לפניך, יאמר אתה אמרת כי הקשה ה' אלהיך את רוחו ואמץ את לבבו למען תתו בידך אין מלכים אלו שהן סיחון ועוג מסורים אלא בידך ומפלתם היא על ידך לפי שאלו הם השומרים של כל ארץ ישראל ואין אתה עובר לא"י אלא בהריגת אלו, א"כ בהריגת אלו כאלו הרגת שלשים ואחד מלכים כי בירושת ארצם כאלו ירשת כל א"י, זהו החל רש לרשת את ארצו. ויצא סיחון לקראתנו הוא וכל עמו. פירש"י ז"ל והוא מהמדרש לא שלח בשביל עוג לעזרו למדך שלא היו צריכין זה לזה. ומאמרו ויצא סיחון לקראתנו הוא וכל עמו ולא אמר ויצא סיחון וכל עמו לקראתנו, לומר שאפילו עמו אינו צריך כי היה בטוח בגבורתו שהוא לבדו יכול על כל ישראל, וכן אמר בעוג ויצא עוג לקראתנו הוא וכל עמו וגו' ויתנהו ה' אלהינו לפנינו, לא אמר בידינו אלא לפנינו, מלמד שכפה הקב"ה שר שלו והפילו לפני משה, לזה אמר ונך אותו, ולא אמר ונהרגהו או ונך אותו לפי חרב, כמ"ש פרשת חוקת שאמר ויכהו ישראל לפי חרב, לומר שכיון שהפילו הקב"ה לשרו כאלו גברא קטילא קטילו, ולזה ונך הכאה לבד, וכן אמר פרשת חוקת ויכהו ישראל לפי חרב, לא אמר ויכוהו אלא ויכהו בלשון יחיד, לומר שאיזה יחיד מישראל יכול להרגו עם כל גבורתו שהיה בוטח שהוא לבדו יוכל על כל ישראל כמו שאמרנו, וכן אמר בעוג ויתן ה' אלהינו גם את עוג ונכהו, נאמר בו הכאה ולזה אמר ונחרם את כל עיר מתום תרי וכתיב מתם, כאלו ספו תמו ומתו. ואמר ונחרם וגו' והנשים והטף אע"פ שאינו מעבר לירדן ונאמר רק מערי העמים אשר ה' אלהיך נותן לך לא תחיה כל נשמה, עם כל זה החרימו הנשים והטף לפי שאמר לו החל רש לרשת חת ארצו וגו', קראה ירושה וגם נקראו שני מלכי האמורי שהוא אחד מזה עממין, ועוד שתלה טעמם שאמר למען לא יחטיאו אותך לי, ואמר עוד למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות ככל תועבותם והראובני והגדי וחצי שבט מנשה דרים שם, ולזה אמר רק מערי העמים אשר ה' אלהיך נותן קרי וכתיב נתן, נותן מעבר לירדן ונתן על ארץ סיחון ועוג. ואמר בביזת סיחון בזזנו לנו ושלל הערים אשר וגו', ובעוג אמר וכל הבהמה ושלל הערים בזונו לנו, אמרו במדרש שאחר שנתמלאו מביזתו של סיחון התחילו מבזים ביזתו של עוג מקרעים כסות ומשליכים בהמה בחמה ולא היו מבקשים אלא כסף וזהב שנאמר וכל הבהמה ושלל הערים בזונו מלשון בזוי: