שפתי כהן על התורה, דברים ב:ט

1ויאמר ה' אלי. אלי למה, יאמר ויאמר ה'. אלא כמו שאמרו (ב"ק ל"ח) ויאמר ה' אלי אל תצר את מואב וכי עלתה על דעתו של משה לעשות מלחמה שלא ברשות, אלא נשא משה ק"ו בעצמו, ומה אם מדינים שלא באו אלא לעזור למואב אמרה תורה צרור את המדינים מואבים עצמן לא כ"ש, אמר לו הקב"ה לא כמו שעלה על דעתך פרדה אחת יש לי להביא מהם אחר כמה דורות. לז"א אל תצר את מואב. לזה אמר אלי, שאני הוא שעלה על דעתי ונשאתי ק"ו להרגם. ועל מה שאמר אל תצר את מואב היה מספיק לומר ואל תתגר בם מלחמה, עוד אמר אל תצר את מואב לשון יחיד ואח"כ אמר ואל תתגר בם מלחמה בלשון רבים. אמר במדרש משל לאחד שהלוה על גדישו שיתן לו חטים לגורן היה לבעל הגדיש שונא אחד והלך והדליק את הגדיש ובא המלוה ותפס את הלוה אמר לו תן לי מה שאתה חייב לי אמר לו הלוה לא די צערי שנשרף גדישי אלא שאתה בא להוסיף צרה על צרתי, כך א"ל הקב"ה למשה אתמול יקדו גדישם שנאמר כי אש יצאה מחשבון להבה מקרית וגו', ואתה בא להוסיף צרה על צרתם אל תצר את מואב וגו', ד"א למה ריחם עליהם הקב"ה שמלאו העולם בשעת הזעף, משל למדינה שנצרכה ללחם צעקו הבריות אל השלטון עמדו שני נחתומין והיו טוחנין כל הלילה בקשו לעשות עיסתן כבה הנר ולא היו רואין מה עשו בללו את העיסה וחפו אותה והוציאוה ומלאו את השוק בא השלטון וראה את הפת מעורבת קיבר אמר להם ראויים הייתם ליתן הקופיץ בצואריכם ולהחזיר אתכם בכל המדינה אבל מה אעשה לכם ומלאתם את המדינה בשעת הזעף, כך יהא שמו של הקב"ה מבורך כשהפך סדום ועמורה לא היה שם בריה שנאמר ויהפוך את הערים, עמדו בנות לוט וערבו את העיסה שנאמר ותהרין שתי בנות לוט מאביהן אמר להם ראויים הייתם כליה, מה אעשה לכם שכוונתכם למלאות עולמי ע"כ. למה שני משלים, אלא לפי שהוקשה להם ז"ל למה אל תצר ואל תתגר בם מלחמה יאמר אחד מהם, ועוד למה אל תצר את מואב ואל תתגר בם, יאמר אל תצר ואל תתגר במואב מלחמה למה הפסיק במואב בין אל תצר ואל תתגר, אלא אל תצר יש לו טעם בפני עצמו משל לאחד שהלוה על גדישו וכו' שלא די צרתו אלא שאתה מוסיף לו צרה, ומאמרו ואל תתגר בם מלחמה מכאן שראויים הם למלחמה, לזה אמר משל למדינה שנצרכה ללחם וכו':

2עוד במדרש ממה שלא אמר כמו שאמר לעיל גבי אדום ואת העם צו לאמר אל תצורם ואל תתגרו בם למה למשה לבד אמרו אמר הקב"ה למשה סופך ליקבר בגבולן, משל לראש המדינה שבא ממדינת הים ועבדו עמי נכנס לפונדק אחד התחיל עבדו לקלל את בעל החנות אמר לו אדונו כך הוא הדרך אתה נתון בתוך שלו ואתה מקללו, כך אמר הקב"ה אתה נקבר בגבולו שנאמר ויקבור אותו בגי בארץ מואב ע"כ:

3ובזוהר ויאמר ה' אלי אל תצר את מואב, ויאמר ה' אלי וכי עד השתא לא ידענא דעם משה הוה ממלל קוב"ה ולא עם אחרא. אלא למשה פקיד קוב"ה דלא לאבאשא למואב, אבל לא לאחרא, ולדוד לא פקיד דא ובגין כך אלי, אל תצר את מואב אפילו לתחום זעירא דילהון דהא מניה יפוק מאן דיתן נוקמין לישראל וינקום נוקמייהו ואיהו דוד דאתא מרות המואביה ואל מתגר בם מלחמה כל דא אתפקד למשה הא לאחרא שרי ואי תימא ליהושע ולכל אינון וקנים דאוריכו יומין בתריה שרי, לאו הכי בגין דכלהו מבי דינא דמשה ומה דאתסר למשה אתסר להו, ועוד דעדיין לא נפקו אינון מרגלאן טבאן דהא בימיהון דשופטים נפקא רות וברתיה דעגלון מלכא דמואב הות, מית עגלון דקטל ליה אהוד ומנו מלך אחרא ודא ברתיה אשתארת דהוו בבי אומנא בשדה מואב כיון דאזל תמן אבימלך נסבה לבריה ע"כ. וא"ת למה המתין להם עד עגלון מלך מואב, כדי להביאה ממלך כשר שקם מכסאו ועשה כבוד להקב"ה כשאמר לו אהוד דבר ה' לי אליך, עגלון גימ' קטן, שהקטין עצמו לפני המקום לפיכך זכה שיצא ממנו דוד הקטן ולפי שקם מכסאו זכתה רות שנאמר עליה וישימו כסא לאה המלך אז"ל לאם המלוכה וזכתה לראות ארבעה דורות עד שלמה וראתה שלמה יושב על כסא ה' וגו':