שפתי כהן על התורה, דברים כג:ה
שפתי כהן על התורה · Siftei Kohen on Torah, Deuteronomy 23:5
Open in the reader →1אשר שכר עליך את בלעם. בלע עם. לעיל בממזר לא אמר לעולם ובעמון ומואב אמר עד עולם, לזה אמר מלבד הטעם הטענה של הקידום יש עוד טענה אחרת חזקה יותר מזו ואיזו היא אשר שכר עליך, לזה על ואשר תלשא לומר טענה גדולה להרחיקם לעולם, לפי שרצו לקלל את ישראל קללה עולמית אילולא רחמיו שנאמר ויהפוך ה' וגו', לזה ירוחקו הם לעולם, ולפי שזו הטענה של ואשר שכר הוא למואב שהם שכרו לא לעמון, לזה אמר לא תדרוש שלומם, כלו' לא תהפך בזכותם לבקש להם זכות על בני עמון, ולזה שלמם וטבתם כתיב. וכתב הרמב"ן ז"ל הרחיק הכתוב ב' האחים האלה שהיו גמולים מחסד אברהם שהציל את אביהם ואמם מן החרב והשבי ובזכותו שלחם השי"ת מתוך ההפכה, והם חייבים לעשות טובה עם ישראל ועשו עמהם רעה, האחד ששכר עליהם בלעם בן בעור והם המואבים, והאחד שלא קידם בלחם ובמים, והנה עמון הרשיע בזה יותר, כי המואבים כאשר ידעו שהוזהרו ישראל שלא יתגרו בם הוציאו להם לחם ומים, ועמון לא אבה לעשות כן, לזה הטעם אשר לא קדמו אתכם כאשר קדמו אחרים, ולכך הקדים הכתוב עמון והקדים להזכיר חטאו ופשעו על דבר אשר לא קדמו, אחר כך הזכיר מואב וחטאתו, זהו ואשר שכר עליך ע"כ. א"כ על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים לזה נאסר עלינו לתת להם אשה, שהאשה נקראת לחם שנאמר כי אם הלחם אשר הוא אוכל, עוד על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם וגו' בצאתכם ממצרים, לומר מאחר שהם קרובים לאברהם והוא היה מאכיל פתו לכל עובר ושב מן הראוי הוא מאחר שזרעו הלכו לפרוע חובו של כי גר יהיה זרעך, מן הראוי היה לקדם לזרע שבאים מהשביה לחם ומים, והם שכחו הקורבה כן אתם לא תקרבום: