שפתי כהן על התורה, דברים כה:א

1וכי יהיה ריב בין אנשים. אז"ל אין שלום יוצא מתוך מריבה. לזה ריב בין אנשים שנכנס שטן ביניהם אחר שהיה רבי, כמו שאמר טובים השנים מן האחד, פירוש כשתראה שנים שהם טובים כלו' יושבים באהבה ושלום, הוא מן האחד שבהם שהוא סבלן והוא עלוב לזה הם טובים, אבל אם כל אחד רוצה להתגבר על חבירו אחר שהיה רבי, נעשה ריב שאילו היה סבלן היה נעשה רב לו, לזה ושפטום ששניהם רוצים להישפט. עוד ושפטום רמז על מה שאז"ל כשיהיו בעלי הדין עומדין לפניך יהיו בעיניך כרשעים, לזה ושפטום שניהם במשפט אחד. ואמר ונגשו אל המשפט לא אמר אל השופט, לומר שלא רצו בפשרה ולא רצו אלא בדין, ואז"ל לא חרבה ירושלים אלא על שהעמידו דבריהם על דין תורה, לפי שכל הטענות אינן כתובות בתורה, אלא שצריך הדיין לדמות דבר לדבר, לזה והצדיקו את הצדיק, לא אמר וחייבו החייב אלא והצדיקו, לומר מלבד שהוא צדיק מודיעים צדקתו לרבים, כי אלהים נצב עמהם בדין ומודיע ומגלה להם, וכן לרשע לפי כשבאו שניהם היו בעיניהם כרשעים, כשנתברר הדין וידעו כי האחד היה רוצה לגזול חבירו ובא לדין לגנוב דעת הדיינים גם כן ורצה שיטו את הדין, לזה מצוה לפרסמו ולהודיע רמאותו לעולם כדי שלא ישאו ויתנו עמו כדי להצילו מן הגזל, ולהצדיק הצדיק כדי שישאו ויתנו עמו, הוא לא רצה לפרסם עצמו יפרסמוהו ב"ד, הואיל ונודע להם על ידי ה' הנצב עמהם ורצונו בזה. והיה אם בן הכות, בן כתיב וקרי בין, לומר שאם יבין הדיין שהוא בעל עבירה ראוי עליו שיחשבהו כבן וכאב את בן ירצה, והפילו והכהו לפניו, כמו אל פניו ישלם לו, שפירושו בחייו כדי שיצילהו ממכה רבה, זהו פן יוסיף להכותו על אלה מכה רבה, פירוש מכה שהיא מדת הדין שהיא רבה שהוא דין הנפש, א"כ יכהו לפניו, פירוש בזה העולם, זהו כדי רשעתו שהוא עשה בגוף יכהו בגוף, זהו כדי רשעתו במספר, כי באותו עולם אין קץ ואין מספר, ארבעים במספר, ולא ארבעים אלא חסר אחת שהן ל"ט כמנין המלאכות שהם מ' חסר אחת, והמלקות על הלאוין ורוב הלואין הן על המלאכות, כגון לא תחרוש בשור, לא תזרע כרמך כלאים, לא תבשל גדי, והלאוין שחייבים עליהם מלקות הם ר"ז לאוין, כי יש לאוין שאין חייבים עליהם מלקות, כגון לאו שאין בו מעשה, ולאו שניתק לעשה, ולאו שבכללות, אין מלקות אלא על ר"ז לאוין, וסימן מכה רב"ה, ותרגום סוד הוא ר"ז, זהו סוד ה' ליראיו, לומר שאחר שנקה נעשה לו ז"ר שנתעטר ונכתר למעלה, שמי שהוא ירא מכה רב"ה, ילקה בזה העולם, ילקה ל"ט להעביר לוטין מעליו, תרגום ארור ליט:

2וכתב הרב בחיי ז"ל, טעם המספר הזה, לפי שהמת צריך תחיה וזה שחטא ועבר על מצות אדוניו נתחייב מיתה וחל על נפשו עונש כרת, כי בזה יחיה, ישיב הל"ט לטל של תחיה באותן החיים שהנפש מעותדת להן, וזהו אמרם ז"ל במסכת מגילה כל חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כרת, ביארו לנו בזה כי טל של מלקות הוא כפרת כרת וישוב לו טל של תחיה, כי תזכה נפשו ותשוב לשרשו:

3עוד טעם אחר שחיוב המלקות בב"ד שלמטה הוא מבן י"ג שנה ולמעלה, והמכות הם משולשות ושלש פעמים י"ג הם ט"ל, וכן המלקות בב"ד של מעלה אינו אלא מבן עשרים שנה ולמעלה, על כן הוא ס', ג"פ עשרים הם ס', וזהו אתיוה לאליהו ומחיוה ס' פולסי דנורא, ורצועה שמלקין בה כפולה לשתים ושתים לארבע וב' רצועות של חמור עולות ויורדות בה והטעם שהיא כפולה ומכופלת, לפי שיש בטפח ד' אצבעות וכשהיא כפולה ומכופלת הם ט"ז אצבעות, לפי שלא יש מצוה ומצוה בתורה שלא נכרתו עליה י"ו בריתות, ולכן לוקה ברצועה שיש בה י"ו אצבעות, וטעם שני רצועות עולות ויורדות בו כנגד נעשה ונשמע, וטעם שהן של חמור להצטרף יחדיו שור וחמור, על שם שכתוב ידע שור קונהו וגו', כי מי שעבר על המצוה והתנכר בחסדי ה' ראוי לו שילקה ברצועה של שור וחמור המכירים את בעליהן. ויש כאן ג' הכאות והכהו יכנו להכותו, מכאן שמכהו שליש לפניו ושתים לאחוריו כמו שכתוב והכהו לפניו, ואח"כ אמר יכנו להכותו:

4ובמדרש ארבעים יכנו, למה ארבעים אלא אדם שנוצר למ' יום ועבר על התורה שנתנה למ' ילקה ארבעים, וכן אדם כשחטא לקה העולם בארבעים, אדם עשר, חוה עשר, נחש עשר, ואדמה עשר, וכן אתה מוצא בעונש המרגלים שלקו ישראל במדבר ארבעים שנה ע"כ. ואמר הרב ז"ל שכל המכה את חבירו אפילו הכאה אחת עבר על ב' לאוין. אמר לא יוסיף ואמר פן יוסיף שעל מכה אחת חייבו ב' לאוין, ומכאן ידע האדם כמה היא חיבתו לפני המקום, ויעבוד מאהבה ויקבל תוכחותיו כי את אשר יאהב ה' יוכיח ולא יהא קץ בהם: