שפתי כהן על התורה, דברים כז:ד

1והיה בעברכם את הירדן והקמות לך אבנים גדולות. גדלת כתיב, יובן זה ממה שנאמר ביהושע עודם בירדן אמר להם יהושע הרימו לכם איש איש אבן אחת על שכמו מספר שבטי בני ישראל והעברתם אותם עמכם והנחתם אותם במלון אשר תלינו בו הלילה, אז"ל בוא וראה כמה נסים נעשו לישראל, באותו יום עברו את הירדן ובאו להר גריזים ולהר עיבל יותר מששים מיל, לפי שעתידין לכתוב התורה שיש בה ששים רבוא אותיות ואין כל בריה יכולה לעמוד בפניהם וכל העומד בפניהם מיד היה נרתז שנאמר את אימתי אשלח לפניך וגו', א"כ גדלת, לזה אע"פ שהיו גדולות הקטינו עצמן לפי שנשאו אותם ששים מיל, ואח כ הגדילו עצמן כדי שיעור שיכתבו עליהן התורה בשבעים לשון, שנאמר באר הטב ארז ל בשבעים לשון., היטב בגימ' ע', כיצד ה' ה"י הי"ט היט"ב עולה הכל ע', וכן כתבן משה בארץ מואב, וכן ארז"ל שלשה מיני אבנים הם, אחד שהקים משה בארץ מואב, ואחד שהקים יהושע בירדן, ואחד שהקים בגלגל, שאחר שבאו להר גריזים והר עיבל הביאו האבנים ובנו מזבח וסדוהו בסיד וכתבו עליו את כל התורה כולה בע' לשון, והעלו עולות ושלמים, ואכלו ושתו ושמחו, ואמרו ברכות וקללות, וקפלו את האבנים ובאו ולנו בגלגל והניחום שם:

2ומה שאמר וכתבת עליהן וחזר ואמר ובנית מזבח וגו' וזבחת שלמים וגו' וכתבת על האבנים וגו', יכולין לומר שקודם כתבום בלשון הקודש בהר עיבל ואח"כ כשבאו לגלגל כתבוה בע' לשון, שקודם אמר וכתבת ולא אמר באר היטב, ואחר כך אמר וכתבת וגו' באר היטב, שהוא ע' לשון ואמר וסדת אותם בסיד, למה אמר בסיד רמז על התורה שנתנה באש שחורה על גבי אש לבנה, לומר שישחיר האדם פניו וימית עצמו עליה, כמו שארז"ל על פסוק קוצותיו תלתלים שחורות כעורב, והלבן שתחת הכתיבה מכוסה אינו נראה, לומר שהשכר האמיתי הוא גנוז, מה רב טובך אשר צפנת, צפון וגנוז, לפי שאי אפשר לראותו בעודו בגוף, זהו עין לא ראתה, שעין הגופנית אי אפשר לה לראות במה שהוא רוחני, וכתבוה על האבנים, וכן בלוחות, אמר לוחות אבן, לומר שישים אדם עצמו כאבן שלא ירגיש ולא יטרד בתאוות העולם:

3ובמסכת סוטה אמר כיצד כתבוה, רבי יהודה אומר על גבי אבנים כתבוה שנאמר וכתבת על האבנים וגו' ואח"כ סדום בסיד רש"א ע"ג הסיד וכו'. סיד בגימ' עד, לומר שהתורה כתבוה על הסיד והסיד מעיד עליהם שלמדוה ולא קיימוה, והם בארור אשר לא יקים את דברי התורה, והם נדונין לבאר שחת, זהו באר את התורה, שהתורה מורידתן לבאר שחת, והוא עד על ישראל לעתיד לבא שקיימוה, לזה אמר ויצו משה וזקני ישראל שמור את כל המצוה אשר אנכי מצוה אתכם היום, שהיא על מצות כתיבה, שהיא מורה על מתן שכרם של ישראל על קייומן, וענשם של הכנענים על בטולם, והקב"ה עתיד לצוות לישראל שלא יחיו מז' עממין כל נשמה, וכדי שלא יראה בפני שאר האומות שעשו עמהם עול, לא די שלקחו ארצם ובתיהם וכרמיהם שנאמר בתים מלאים כל טוב אשר לא מלאת כרמים וזיתים וגו' ובורות חצובים וגו' אלא שיהרגום, כשיראו התורה כתובה בע' לשון ויראו שכרה אז יתקדש שם שמים ויאמרו הואיל ומרדו ולא רצו לקבלה, כי לזה נכתבה בלשונם ולא רצו אם כן ראויים הם להריגה, ובפרט כשיראו שכתוב בה תורה אחת יהיה לכם ולגר הגר בתוככם, שלא העדיפתן התורה לישראל על הגרים. ועוד אפשר לומר שאמר שני פעמים וכתבת לרמוז לסברת ר' יהודה ולסברת ר' שמעון שנכתבה קודם על הסיד ואחר כך על האבנים, ולזה אמר וסדת אותם בסיד וכתבת עליהן משמע על הסיד ואח"כ אמר וכתבת על האבנים ממש, והטעם כדי שיקבלו עליהן הברכות והקללות הכתובות ביום שבאו להר עיבל, והכתוב על האבנים יתאחרו בה ובפרט כמו שאמר בע' לשון, אבל על הסיד ובלשון הקודש יכתבו במהרה: