שפתי כהן על התורה, דברים כח:סט
שפתי כהן על התורה · Siftei Kohen on Torah, Deuteronomy 28:69
Open in the reader →1אלה דברי הברית אשר כרת משה, רועה נאמן את בני ישראל, לא את ישראל אלא בני ישראל, שהן חביבין עליו כבנים, אמר בני השררה והמעלה ולפי שהיה בארץ מואב לזה הסתר והפר, אותיות ספר התורה, וא"ת מעצמו עשה כן לזה אמר אשר צוה ה' את משה לכרות את בני ישראל. ומה שאמרו ז"ל קללות שבמשנה תורה משה מפי עצמו אמרם, הכוונה באומרו מפי עצמו ולא אמרו מעצמו, שהוא רמז על כנסת ישראל שנקראת פה שנאמר פה אל פה אדבר בו. והענין לפי שאותם קללות שבתורת כהנים נתקיימו בבית ראשון שהיה שם ע"ז, וכן הזכיר בהם והשמדתי את במותיכם וגו' שהרי בבית ראשון שרתה שכינה, ולזה אמר בהם ואם לא תשמעו לי וגו', אבל שבמשנה תורה נתקיימו בבית שני. ובבית שני נסתלקה שכינה, ולכך בא הלשון כאן שאמר בלשון משה, והיה אם לא תשמע בקול ה' והבן, שהקול יוצא מהפה:
2וכתב ר' בחיי ז"ל צריך אתה לדעת כי מפני ששרתה שכינה בבית ראשון, לכך הזכיר דוד ע"ה על בית ראשון שאו שערים ראשיכם ויבא מלך הכבוד, כלומר מלך של כבוד, אבל בבית שני לא שרתה שכינה כ"כ תדיר אלא חופף, שכן התנבא חגי הנביא על בית שני, וארצה בו ואכבדה, אכבד כתיב, שחסר ה' דברים ואחת מהם הוא השכינה, לזה ואכבד לעתיד בבית שלישי, ואמר ומלאתי את הבית הזה כבוד, ומלאתי לעתיד שנאמר וכבוד ה' עליך זרח ע"כ. ולפי שהשכינה היתה נסתרת בבית שני לזה תוכחת מגולה מאהבה, שהיא נקראת אהבה, אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז וגו', זהו מאהבה כלומר זו התוכחת היא מאהבה, שהיא מפי עצמו מפי דייקא, ולזה מסותרת היא הנסתרת עם ישראל בגלות: