שפתי כהן על התורה, דברים לא:טז

1הנך שוכב עם אבותיך וקם וגו', אמר כן לומר שכביכול אינו חפץ במיתתו, שכל זמן שהיה קיים היה מתפלל עליהם ומשיב חמתו מהשחית, וכן ארז"ל בשעת פטירתו של משה אמר הקב"ה אוי מי יקום לי עם מרעים, לזה ועתה כתבו לכם את השירה, קרא אותה שירה לומר שתהיה שגורה בפיהם, היא שירת האזינו, אולי בראותם מה שכתוב בה שחת לו לא בניו מומם וגו', הלה' תגמלו זאת, זכור ימות עולם, שיזכרו כמה עשה עמהם, ימצאהו בארץ מדבר כנשר יעיר קנו, ה' בדד ינחנו, ירכיבהו על במתי ארץ, מחוץ תשכל חרב וגו'. כל זה לומר שאינו חפץ במיתתו אלא שנזדכך חומרו ואין לו עוד קיום בעולם החומרי, זהו הנך שוכב עם אבותיך ולא אמר תשכב עם אבותיך:

2עוד נאמר שאמר וקם העם וזנה וגו', שהוא תנחומין ופיוסין למשה, לפי שראה במראה נבואתו שעתידין לעבוד ע"ז, כמו שאמר כי ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחיתון, ויאמר משה ואני לריק יגעתי, סיבת ביאתי היתה להחזירם למוטב, כמו שאמר ויתעבר ה' בי למענכם, למענכם הביאני בסוד העבור, ועתה מה הועלתי, לזה אמר לו הקב"ה ועתה, על מה שצריך עתה הוא שכתבו לכם את השירה, לכם היא שירה שעל ידה יחזרו למוטב, אבל להם היא קינה, כמו שקונן איכה כן כאן אמר איכה ירדוף אחד אלף וגו', אם כן אע"פ שאתה מת עם כל זה אתה רועה אותם ומדריכם ומחזירם למוטב על ידי השירה, א"כ הנך אע"פ שאתה שוכב הנך עודך בחיים, כמו שאמר בזוהר, לזה כתבו את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם, לא די בלמוד אלא שתהא שגורה בפיהם כשיר שהוא שגור בפי האדם והוא מזמר בו תמיד, וכן עשה ויכתוב משה את השירה וגו':

3וקם העם וזנה אחרי אלהי נכר, וא"ת הואיל וה' יודע זה, מוכרחים הם. שאלה זו כתבה הרמב"ם ז"ל פרק ה' מהלכות תשובה, ע"ש: