שפתי כהן על התורה, דברים לא:ב
שפתי כהן על התורה · Siftei Kohen on Torah, Deuteronomy 31:2
Open in the reader →1בן מאה ועשרים שנה אנכי היום, עיין בחיי עוד בן ק"ך שנה, לומר להם שזכותו עמדה להם שנגזר עליהם שמעשרים שנה ומעלה ימותו במדבר ולא מת אחד מהם פחות מששים, נתוסף להם על עשרים ארבעים הוא גם כן נתוסף לו למשה ארבעים שנה בזכותם של ישראל, שנאמר ומשה בן שמונים שנה בעמדו לפני פרעה, משה, מש"ה, כלומר בשביל ישראל שנקראו שה שנאמר שה פזורה ישראל, מ' נתוסף לו מ', היינו מש"ה והיא מ' של לםרבה המשרה, כי היא הוציאתם ממצרים, ולזה היתה תפלתו ארבעים יום, ומשם נחקקו האותיות כאשר ידוע ליודעי חן, ולזה ישב לקבל לוחות ארבעים יום:
2ובזוהר ז"ל לא אוכל לצאת ולבא וסמיך ליה וה' אמר אלי, דלא יהיב ליה רשותא, ורז"ל אמרו לא אוכל לצאת ולבא שנסתמו ממנו מעיינות החכמה, והיה זה כדי שלא ידאג בראותו יהושע ממלא מקומו ויפטר בדאבון, כי אין הקב"ה רוצה להדאיב ידידיו, ויפטרו מן העולם בשמחה, ודייק אמרם ז"ל נסתמו ממנו מעיינות החכמה, לא אמר נסתמה ממנו החכמה, כי אם נסתמה ממנו החכמה היה דואג ודואב. ובפירוש ארז"ל במדרש על פסוק לא ירעיב ה' נפש צדיק, זה ת"ח שכל זמן שמתעסק בתורה ונעלם ממנו פרק אחד או דבר אחד מתלמודו אינו נפטר מן העולם עד שבאין מלאכי השרת בשעת פטירתו וסודרים לפניו כל מה שלמד כדי שלא יהיה לו בושת פנים לפני הקב"ה לעתיד לבא ע"כ. ומה שאמר כדי שלא יהיה לו בושת פנים לפני הקב"ה, הוא מפני שעבר על ב' לאוין השמר לך פן תשכח, השמר פן ואל לא תעשה הוא, אם כן לא ח"ו שכח משה רבינו שום דבר מלמודו, אלא שכל יום ויום היה מוסיף והולך ואותו יום שישב יהושע בראש לא הוסיף, אז ידע כי נטלה ממנו הרשות, זהו אומרו לצאת ולבא, כי היה לו לומר לבא ולצאת כי אם לא יבא מהיכן יצא, אלא אמר לצאת לומר שנפסק המעיין ואינו יוצא, ועכ"ז הייתי הולך עמכם כאחד מכם, כי איני רודף אחר השררה, אלא שה' אמר אלי לא תעבור את הירדן, ואמר הזה לומר זה הירדן לא תעברנו אבל תעבור הירדן של מעלה, ואמר וה', לומר שהוא ובית דינו, לזה היתה התחנה לו ולבית דינו שנאמר ה' אדני אתה החלות וגו':