שפתי כהן על התורה, דברים לב:מג

1הרנינו גוים עמו. על דרך מה שאמר דוד הללו את ה' כל גוים שבחוהו כל האומים כי גבר עלינו חסדו, וכן אמר כאן הרנינו כאילו אמר הרנינו לגוים אתם שאתם עמו, ואומר להם אע"פ שעשה בהם נקמה אינו להנקם מהם, כי אינו חפץ בהשחתת עולמו ובהשחתת מעשה ידיו, והכתוב אומר כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה', אם אתם רואים שעושה בהם נקמה אינו אלא כדי לנקום דם עבדיו, כי לא יכופר לדם כי אם בדם שופכו, וגם אם ראיתם שעושה נקמות באותם שלא הרגו בעמו, הוא לפי שהן צריו שעובדים ע"ז להכעיס, שיודעים האמת, יודעין רבונן ומכוונין למרוד בו, אבל אחר שיקנח הארץ מהגלולים ומן דם החללים, זהו וכפר אדמתו עמו, שהוא לשון קנוח, אז תהיו כלכם עמו, שנאמר כי אז אהפוך אל העמים וגו', ואמר אדמתו ולא אמר אדמה, לומר שכולם באו מאדם הראשון א"כ הם מאותה אדמה שנאמר וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה, אם כן אתם כלכם מאדמתו, מאותה אדמה של אדם הראשון, ואינו חפץ בהשחתת מעשה ידיו, א"כ רננו ויהיה לבכם בטוח שאין אתם בטלים מן העולם, כי הכל הוא לכפר ולקנח אותה אדמה של אדם הראשון לפי שהוא אדמתו. ועל דרך המתרגם על דרך רז"ל הוא הפך מזה הפירוש, שאומר הרנינו גוים לעמו, על דרך מה שאמר דוד המע"ה אז יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה, ויהיה פירוש כי אע"פ שדם עבדיו יקום נקם ישיב לצריו אעפ"כ הרנינו שבחו כמתורגם, וכפר אדמתו, האדמה צריכה כפרה שלקחה דם של הרוגי ישראל, שהיה לה לפלטו כמו שעשתה בדם זכריה, אם היתה עושה כן לא היו האויבים הורגין בהן שהרי נבוזר אדן כשראה הדם מבצבץ ועולה פחד ונתגייר, אם כן צריכה כפרה כמו שנאמר בקין ארור אתה האדמה אשר לקחה את דמי אחיך מידך, א"כ היא בארור וצריכה כפרה עליו ועל עמו, שכן גרמה מיתתן בעונותיהם. ורש"י ז"ל פירש וכפר אדמתו עמו, לפייס אדמתו ועמו על הצרות שעברו עליה, וכפר לשון רצוי ופיוס כמו אכפרה פניו:

2ובמדרש היה ר' מאיר אומר כל היושב בארץ ישראל ארץ ישראל מכפרת עליו שנאמר העם היושב בה נשוא עון, ועדיין אין אנו יודעין אם פורק עונותיהם מעליהם או נושאים עונותיהם עליהן, כשהוא אומר וכפר אדמתו עמו הוי אומר פורקן ואין נושאן, וכן היה ר"מ אומר כל הדר בא"י וקורא ק"ש שחרית וערבית ומדבר בלשון הקודש הרי הוא בן עוה"ב ע"כ. הכונה היא כמו שארז"ל כל הדר בחוצה לארץ כאילו עובד ע"ז, א"כ כשקורא שם ק"ש נראה ח"ו כאומר לאותו שר ששולט על אותו אקלים ולו הוא הייחוד. כי ארז"ל גוים שבחוצה לארץ עובדי ע"ז בטהרה הם, ששם היא עבודתם ונקרא אלהי נכר הארץ, אבל עיקר היחוד הוא בארץ ששם ממשלתו שנאמר ויקרא לה ה' שמה אל תקרי שמה אלא שמה. גם מדבר בלשון הקודם בא"י, כי זהו לשון הארץ, כי כל אומה ואומה יש לה לשון כפי השר השולט, והוא מלמדם, כשנפלג לשונם של דור הפלגה נתן השי"ת לכל אומה לשון כפי השר ששולט והוא מלמדם, וכשהם בא"י ומדברים בלשון אחת מלשונות הגוים מיקרים אותו לשון ומכניסים חול לקודש, וכן ארז"ל כל הקבור בא"י כאילו הוא קבור תחת המזבח כתיב הכא וכפר אדמתו וכתיב התם מזבח אדמה תעשה לי, ולזה יצירתו של אדם ממקום כפרתו, שנאמר עפר מן האדמה. וכן ארז"ל כל המהלך ד' אמות בא"י מוחלין לו כל עונותיו שנאמר וכפר אדמתו עמו, כשתסיר ד' מאדמתו ישאר אמות, היינו ד' אמות, עמו נוטריקון עונותיו מחולין ומכופרים. וכתב רבינו בחיי ז"ל, ודע כי כלל פרשה זאת שהיה משה מוכיח לישראל ומגיד להם מראשית אחרית את כל הקורות אותם לעתיד, והתחיל מבריאת העולם וסיים בענין ימות המשיח: