שפתי כהן על התורה, דברים לג:ג

1אף חובב עמים. במדרש מפני מה הוא מחבבם באף מפני שעתיד לכלותם באף שנאמר בזעם תצעד ארץ באף תדוש גוים, אבל ישראל אף ע"פ שייסורים באים עליהם קדושים הם שנאמר כל קדושיו בידך ע"כ. ובגמרא פרק לא יחפור אמר הקב"ה רבש"ע אפי' בשעה שאתה מחבב את העמים יהיו כל קדושים בידך, פי' שלא ישלטו בהם האויבים, א"כ יהיה פירוש אף, שחבבם כדי להביא אף על ישראל. עוד אף חובב עמים, אפילו בשעת האף הוא מחבב את ישראל, שנאמר ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים, ומה שקרא אותם עמים בלשון רבים לפי שהן חביבין ככל האומות, כמו שאמר כי אתם המעט מכל העמים ה' מעט, כי הם חמשה וששים משפחות והאומות הם ע' אומות, וישראל עולים ה"ס משפחות, והבן:

2כל קדושיו בידך. פי' למה אתה מחבבן לפי שקדושיו הם בידך ועושה בהם דין כדי לכפר על ישראל, על דרך מה שאמר הנביא והוא מחולל מפשעינו, זהו והם תכו לרגליך, ופירוש לרגליך בשבילך, כמו ויברך ה' אותך לרגלי. ישא מדברותיך, הם נושאים וסובלים עליהם הדבורים הקשים, כמו דבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות. או מדברותיך דבור אחר דבור. עוד כל קדושיו, אימתי הם קדושים כשהם בידך, שנאמר לקדושים אשר בארץ המה, כלומר כשהם קבורים בארץ, שאין הקב"ה מיחד שמו על הצדיקים בחייהם שנאמר הן בקדושיו לא יאמין. ופירש"י ז"ל אף חובב עמים ע"ש. עוד נאמר תורה צוה לנו מקושר עם אף חובב עמים, יאמר אע"פ שחבב הקב"ה העמים, עם כל זה התורה שהיא כלי חמדתו של הקב"ה שהוא משתעשע בה לנו נתנה וצוה לנו משה עליה בכמה מקומות שמע ישראל אל החוקים ואל המשפטים אשר אנכי מלמד אתכם, השמר לך פן תשכח את הדברים וכו', והודעתם לבניך ולבני בניך, שמע ישראל אל החוקים, ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם, ורוב ספר ואלה הדברים הוא צווי על התורה. מורשה שהורישה לנו ולבנינו עד עולם ולכל הנקהלים עלינו, וזהו קהלת יעקב. ואמר מורשה ולא ירושה, לומר שנורישה לבנינו ולבני בנינו עד עולם כמו שצוה להם משה שאמר והודעתם לבניך ולבני בניך. ואמר יעקב ולא ישראל כדי לכלול כל הנקהלים והגרים, כי אם היה אומר ישראל הוה נראה על האזרחים שהם בני היחס והשררה, לזה אמר יעקב, לומר אע"פ שבא בעוקבה, לזה אמר תורה צוה, תורה תרי"א בגימ', לומר התרי"א שצוה לנו משה הם לנו ולקהלת שהן אותם שנתגיירו, אבל אנכי ולא יהיה לך אין להם בה חלק כי לא שמעוה כי אם ישראל, אנכי ולא יהיה לך בגימ' קח מלך ישראל שהן בני מלכים. ויש בפסוק זה ז' מלות כמו פסוק בראשית, לומר שלא נברא העולם אלא בשביל התורה שנאמר אם לא בריתי וגו', גם יש בו ז' מלות כנגד ז' מצות בני נח, לומר שהן כלולות בתרי"א, לומר שלא נשאר להם שום מצוה, א"כ במה תהיה חיבתן. ואע"פ שהפרשה כולה היא דברי משה אלו ב' פסוקים הם דברי ישראל, לומר שלא די לנו שנתן לנו כלי חמדה על ידו שהיא התורה אלא שמברכנו גם כן, ויהי וי הוא לנו, שהיה מלך עלינו כשהיינו ראוים, זהו בישורן לשון ראוים, היה מלך עלינו, והיה מאסף ראשי עם לבית מדרשו, ואח"כ יחד שבטי ישראל, שכן היה סדר למודו, שהיה מלמד לאהרן קודם ואח"כ לבניו ואח"כ לנשיאים ואח"כ לכלל ישראל, ואחר כל זה באה לו תקלה על ידינו, ואמר לו לך רד מגדולתך, כשהיינו נאספים יחד היה לו מעלה ושררה ומלכות, והיינו ראוים לתורה ולברכה על ידי הקב"ה, כי היינו ג' אחדים ה' אחד, ושבטי ישראל עם אביהם אחד, ולזה נחלק שבט יוסף לב' כדי שיהיו י"ג שבטים שהם בגימ' אחד, ומשה במ"ק עם המלה אחד, הרי ג' אחדים, זה היה כשקבלנו התורה שנאמר והייתם לי סגולה כמו סגו"ל שהיא שלש נקודות, אבל אחר שנעשה העגל בא הפרוד, עגל, עי"ן גימ"ל למ"ד עם ג' מלות עולה פרוד, הוצרכנו לברכתו של ב"ו, א"כ וי:

3עוד תורה נוה לנו משה כמנין תור"ה שמענו מפי משה, וזהו פירוש זכרו תורת משה עבדי, יאמר מצות ששמעתם מפי משה אותם זכרו ואמר זכרו כמו שצוה על יציאת מצרים שנאמר זכרו את היום הזה אשר יצאתם ממצרים. והכונה לומר שהמצות שציונו משה שרובם הם בין אדם לחבירו ולא צוה על דברים ששמעו מפי הגבורה, שהוא ענין ע"ז, אמר הקב"ה יהיה שלום ביניהם ואני מוותר להם כבודי, וכן הנביא אמר חבור עצבים אפרים הנח לו, וכן תמצא בדור המבול שהיה ביניהם ע"ז, שנאמר כי השחית ואין השחתה אלא ע"ז שנאמר פן תשחיתון וגו', ולא נחתם גזר דינה אלא על הגזל, שהקב"ה חס על ממון ישראל יותר משל הקדש, שבקדש נאמר ואיש כי יאכל קדש וחמישתו יוסיף עליו, ובישראל נאמר קדש ישראל לה' כל אוכליו יאשמו רעה תבא אליהם, וכן ארז"ל בשלשה מקומות מצינו שחסה תורה על ממון ישראל עוד זכרו תורת משה הוא לומר שיזכרו ויראו משנה תורה שאמר משה מפי עצמו ואמר בלשון יחיד לומר שיהיו כולם כאחד, כמו שארז"ל על ההוא דאתא לקמיה דהלל ואמר למדני כל התורה על רגל אחת אמר ליה מאן דעלך סנא לחברך לא תעביד שנאמר ואהבת לרעך כמוך, ומצות אלהיות כמו ע"ז ושלא לעבוד זולתו ושהוא משגיח איך הם כלולים בכלל ואהבת לרעך כמוך, אלא כשידע שהוא וחבירו כולם חשובים כאחד וההיזק שנעשה לחבירו כאלו עשאו בעצמו, יאמין שכולם נתנו מרועה אחד, וכולם נאצלו ממקום אחד, כמו הגוף שיש בו רמ"ח איברים והם מחוברים בגוף אחד, וכשיהיה כאב באחד מהם יכאב כל הגוף, כן הוא בנפשות של ישראל, וכבר רמזו ז"ל עד שיכלו הנפשות שבגוף הוא לרמוז לזה שהם כולם נאצלים ממקום אחד, ובזה יאמין אחדותו ב"ה והשגחתו, הואיל והוא האצילם והוא בראם ודאי הוא משגיח עליהם. ובספרי דורש זה הפסוק של ויהי בישורן על הקב"ה ע"ש: