שפתי כהן על התורה, דברים ד:ל

1בצר לך ומצאו' כל הדברים האלה. אמר בזוהר שאם נגזר על ישראל הרבה דברים והרבה גזירות ועשו תשובה שיחשוב להם הקב"ה בדבר אחד שבא עליהם כאלו באו עליהם כל הדברים שנגזרו עליהן. זהו בצר לך בצרה אחת שבאה עליך כאלו מצאוך כל הדברים האלה, כן אמר פרשת תשא דף קפ"ט. עוד בצר לך אז"ל צרת רבים אינה צרה צרת יחיד היא צרה, זהו בצר לך לפי שהיה לך יחידי היא צרה לפי שהן אל כביר לא ימאס. עוד בצר לך כמו שאמרו ז"ל על פסוק רבות רעות צדיק משל למלך שכעס על בנו ונשבע לזרוק עליו אבן גדולה אח"כ נתחרט המלך שאין לו בן אחר שיירש המלכות והבן גם כן חזר בו ממה שהיה עושה אמרו לו למלך האבן תפוצץ אותה לחתיכות דקות ותזרוק אותם אחת אחת על הבן ושבועתך תתקיים והבן לא יוזק, כמו שנאמר רבות רעות צדיק, אבל ברשע אמר תמותת רשע רעה, רעה אחת זורקה כולה בפעם אחת כן אמר כאן, בצר לך שהצרה עומד כנגדך לא תבא עליך בפעם אחת אלא ומצאוך כל הדברים האלה, כמו משל של האבן, על מנת ושבת עד ה' אלהיך, וכל זה למה כי אל רחום, לזה ה' קודם, הרחמים קודם אח"כ אלהיך דיינך כפי חומרך לא בערך מי שמרדת בו, כמו שאמר על פסוק ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו, זהו אלהיך, זהו לא ירפך לא יתרפה ממך מהרחמים ולא ישחיתך לגרות בך הדין:

2ואמר ומצאוך לא אמר ובאו מליך אלא ומצאוך לשון מציאה, אלא מרוב רחמיו ישלח המקרים לעולם לכל מי שיפגעו בו לא לך בפרט אולי ביני ביני תשוב, והמקרים הם ימצאוך ע"י האות שחקוק במצחך, שנאמר והתוית תו על מצחות האנשים הפושעים בי, אבל על העכו"ם אמר ונתן את כל האלות האל על אויביך גו' שיתן אותם עליהם ממש לא שישלחם שילכו לבקש החוטא. ואמר באחרית הימים לומר אע"פ שהם באחרית הימים וכבר הגיעה העת, עם כל זה צריך תשובה, כמו שאז"ל כל הקצים כלו ואין הדבר תלוי אלא בתשובה, כי אע"פ שאז"ל אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או בדור שכולו חייב, אותו דור שכולו חייב צריכין צרון ולבון ופעמים לא ישאר מהם מאומה שנאמר והבאתי את השלישית באש וכו', אבל הקב"ה אינו חפץ במיתתן של רשעים, לזה אמר ושבת עד ה' אלהיך כי אל רחום ה' אלהיך וגו':

3ואמר ושבת עד ה' אלהיך. בא לומר שלא יעלה בדעתך לומר שאחר שנטנף בעבירות לא ינקה לגמרי ולא יהיה אהוב כל כך כמו הצדיק שלא הכעיסו מעולם, לזה אמר עד ה' אלהיך, עד שתגיע שם, ע"י התשובה תגיע עד שתדבק ותחזור למקום שחוצבה, כמו שאמרו ז"ל במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים וכו', וזהו פירוש הפסוק שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת, לפי שכשלת וטעמת טעם החטא ופרשת, לכך תשוב עד ה' יותר ממי שלא שעם טעם חטא, על דרך מה שאז"ל זדונות נעשות כזכיות, וזהו כי כשלת בעונך, הכשלון הוא בשוגג והעון הוא במזיד, אלא הכונה לומר שכשעושה העבירה במזיד ושב יש לו יותר זכות מן החוטא בשוגג, כי החוטא בשוגג לא טעם טעם החטא לפי שבא לו בלא כוונה, אבל כשעשה בכוונה הוא, טועם מתיקות העבירה ופירש ממנה מפני אהבת השי"ת, זה ודאי שכרו גדול א"כ זדונות נעשית לו כזכיות לא שגגות. לזה אמר שובה ישראל עד היכן עד ה', למה לפי שכשלת וחזרת לעשות במזיד לטעום, לזה ידבק בה', וכן הוא אומר אם תשוב ישראל אלי תשוב, כלומר בי תדבק, ועיין בהרמב"ם ז"ל פר' ז' מהלכות התשובה שהתשובה מקרבת את הרחוקים. ויסתייע פירוש זה באומרו עד ה' ולא אמר אל ה'. עוד נאמר שגגות נעשו לו כזכיות, הוא, שאם יהיה האדם צדיק ומעולם לא עשה שום עון או יהיה רשע גמור ומעולם לא עשה שום זכות יהיה נראה כאילו הוא מוכרח ואינו בחיריי כי טבעו גרמה לו להיות כך ואינו מבחירתו, ואם כן אין להענישו וליתן לו שום שכר על מצות עשה שעשה, כי הוא מוכרח במעשיו, ויבא מזה הריסת הדת, כי עיקר אחד מעיקרי הדת להאמין שהבחירה היא ביד האדם וגמול ידיו יעשה לו, ודבר זה הוא עמוד התורה ועיקר גדול, שנאמר ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב כמו שהאריך הרמב"ם ז"ל פרק ה' מהלכות תשובה, אמנם כשעובר עבירה ושב מורה על שהבחירה בידו והוא מאמין בשכר ועונש ולזה שב, וכן אמר דוד למען תצדק בדברך שאמרת ראה נתתי לפניך שהבחירה היא בידך, עתה כשתשפוט עליהן לתשלום שכרם ולעונשם יצדיקו עליהם את הדין ויאמרו מידינו היתה זאת לנו, זהו תזכה בשפטך, כי אם הייתי רשע גמור היו אומרים הן בעוון חוללתי שההולדה סבבה לי, ואם הייתי צדיק היו אומרים הן אמת חפצת, כלומר כן חפץ הקב"ה והוא מוכרח כי כן גזר הקב"ה, זהו ובסתום חכמה, כלומר שבסתום כן נגזר, א"כ כדי לאמת דבריך שהבחירה היא ביד האדם ואין לו דבר שיכופנו, לזה עשיתי זאת, א"כ במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים וכו'. לפי שהכונה היתה בבריאת עולם שיהיו מלאכים בארץ אע"פ שהם בארץ בעודם בעלי בחירה, וכשהוא צדיק גמור שלא חטא מעולם אינו מורה על הכוונה האמורה ויהיה כמו מלאך ממש, אמנם כשחטא ושב מורה על כוונת הבריאה שנעשה רצונו ית', לזה עד ה' אלהיך, ולזה עון ראשון ושני אינם מן החשבון ומעביר ראשון ראשון. וא"ת אדם הראשון עון אחד עשה לבד ונגזר עליו מיתה ועל כל העולם, שאני אדם שהוא יציר כפיו וכשיש בכלי שום פגם מורה על חסרון אומן שעשאו כביכול:

4ועל מה שאמר ומצאוך ולא אמר ובאו עליך, אמר בזוהר תירוץ אחד ז"נ, מכאן תשובה מעלי מקמי דשריא דינא בעלמא דבתר דשרי דינא תקיף חיליה מאן יעבר ליה מעלמא ויסלק נים דהא כיון דשרי דינא לא יסתלק עד דישלים, ע"כ שפיר ומצאוך דלא שרי דינא. כי אל רחום ה' אלהיך לא ירפך וגו'. למה צריך כל זה לא ירפך ולא ישחיתך ולא ישכח את ברית אבותיך אשר נשבע להם כל כך למה, די בתשובה כי הקב"ה מקבל שבים מה צורך לברית אבות ולשבועה שנשבע להם. אלא לפי שזו התשובה אינה תשובה גמורה כי לא אמר כאן כמו שאמר פרשת נצבים שאמר ושבת עד ה' אלהיך אתה ובניך בכל לבבך ובכל נפשך, מה אמר שם ושב ה' אלהיך את שבותך שיקבל תשובתם לפי שהיא שלימה בכל לבבך ובכל נפשך, אבל כאן אינה תשובה גמורה והיא באחרית הימים שהגיע הקץ, לזה צריך שיזכור זכות אבות, כמו שאז"ל על פסוק שובו אלי, אמר הקב"ה בני עשו לי נקב כחודה על מחט ואני אעשהו גדול כפתחו של אולם:

5ובמדרש א"ר אלעזר כשנגאלו ישראל ממצרים מתוך ה' דברים נגאלו, מתוך צרה שנאמר ויאנחו בני ישראל וגו', מתוך תשובה שנאמר ותעל שועתם וגו', מתוך זכות אבות שנאמר ויזכור אלהים וגו', מתוך רחמים שנאמר וידע אלהים, אף לעתיד לבא כן שנאמר בצר לך, מתוך תשובה שנאמר ושבת עד ה' אלהיך וגו', מתוך רחמים שנאמר כי אל רחום ה' אלהיך, מתוך זכות אבות שנאמר ולא ישכח את ברית אבותיך, מתוך הקץ שנאמר באחרית הימים, וכן דוד מפרש אותם וירא בצר להם הרי מתוך צרה, בשמעו את רנתם הרי מתוך תשובה, ויזכור להם בריתו הרי מתוך זכות אבות, ויתן אותם לרחמים הרי מתוך רחמים, קבצנו והצילנו מן הגוים הרי מתוך הקץ ע"כ. הרי שרבי אלעזר הרגיש מה שהרגשנו שאחר שיש תשובה מה צורך ברחמים ובזכות אבות, אלא כמו שנגאלו ממצרים מתוך ה' דברים כן לעתיד: