שפתי כהן על התורה, דברים ט:יז
שפתי כהן על התורה · Siftei Kohen on Torah, Deuteronomy 9:17
Open in the reader →1ואתפוש בשני הלחת. לעיל אמר ושני לוחת מלא, וכאן אמר הלחת לפי שירדו לתחומו של עגל פרחו האותיות, והאותיות היו כמו נשמה שהיו נושאות עצמן כי החיי נושא את עצמו וכשפרחו האותיות כבדו על ידיו, לזה אמר ואתפוש בשני הלוחות וכשלא יכול מרוב כבדם שהיו מסנפרינון שהוא כבד והיו ששה על ששה השליכם, ואשליכם, ואשלכם כתיב שהוא לא השליכם אלא דבר אחר גרם ההשלכה, וכשראה משה כן שפרחה הקדושה מהם ונפלו לארץ אז שברם, כי לא נשברו מנפילה כי היה עובי כל אחד ג' טפחים ומחצי קומתו שהוא מעל ידיו לא היו נשברים, אלא ששברם בכונה מכוונת, שנאמר אשר שברת, אז"ל שאמר לו יישר כחך ששברת משל לאשת איש שזינתה מה עשה השושבין קם וקרע כתובתה לומר שהיתה פנויה כשזנתה, כי מאחר שאין בהם נשמה שהן האותיות הרי הם כשבורים, זהו אומרו ואשברם לעיניכם, לעיניכם נראה שאני שברתם אבל הם היו שבורים כבר. עוד אמר לעיניכם, לומר ראו מה אבד מכם שעובי כזה אי אפשר לשברו אלא שגרם החטא, ראו בעיניכם:
2ויש מי שפירש שמה שנשבר הוא תוך המ"ם סתומה ותוך הסמ"ך שהיו עומדים בנס, ואחר שהיו בני חורין כמו שאז"ל חורין ממלאך המות שנאמר חרות על הלוחות אל תקרי חרות אלא חרות נעשו עבדים וחייבים ליתן מ"ס שהן מאה ברכות בכל יום, כי אחר שהיו בהם ס"ם חיים נעשה ס"ם המות, זהו שאז"ל בימי דוד היו מתים בכל יום ק' עד שעמד ותקן מאה ברכות שנאמר נאום הגבר הוקם ע"ל, בגימ' ק'. והסוד הוא שלא יקח המ"ם לבדה אלא עם הסמ"ך, פירוש שיחבר את האהל להיות אחד ע"כ: