שפתי כהן על התורה, שמות א:א

1ואלה שמות בני ישראל וגו'. התחיל הספר בוא"ו לפי שהוא"ו בכללה הוא שם הרחמים ולפי שנכנסים לגלות הקדים להם הרחמים. ועוד שבזה הספר מזכיר עון העגל הקדים הרחמים שלא כילם אלא אדרבא היה מרחם עליהם, שביום שעשו להם העגל היה יורד להם המן והענן לא סר מעליהם והבאר הולך לפניהם. עוד ואלה וא"ו אל"ף למ"ד ה"א, גימ' ר"ד, שירד הקב"ה עמהם וד"ר ביניהם כמו שייעד ליעקב שאמר לו אנכי ארד עמך מצרימה, ואם יכתוב אלה בלא וא"ו גימ' ק"ץ שגורם שח"ו קץ בהם, לזה כתב ואל"ה באתב"ש פתכ"ץ גימ' חס"ר לה"ם הב"ה מהק"ץ, ולזה אמר את יעקב, כי הוא"ו היא רמוזה ביעקב, ולזה אמר ואלה. עוד ואלה במ"ק י"ה וחציו ככלו והוא שם הרחמים לרחם עליהם כמו שאמרנו. וספר תורת כהנים מתחיל בוא"ו לרחם על בריותיו בקרבנות שאדם חוטא והבהמה תכפר עליו. וספר חומש הפקודים מתחיל ג"כ בוא"ו לפי שבו נמנו כל המקומות שהכעיסו להקב"ה בתבערה במסה בקברות התאוה וענין קרח וענין המתאוננים וענין ויחל העם לזנות ולא כילם מרוב רחמיו. שמות בני ישראל הבאים, ר"ת שבי"ה לומר שאחר שמת יוסף התחילה השביה שהוא הגלות, או נאמר שביה אמרו לשכינ"ה שתשב עמהם וזהו ש"ב י"ה שהיא השכינ"ה שנקראת י"ה שנאמר אם עונות תשמר י"ה. עוד שבי"ה ש"ב יוס"ף הצדי"ק בר"ת, לפי שהוא היה סבת ירידת יעקב למצרים, לזה סמך ויישם בארון במצרים ואלה שמות לומר שישב עמהם. עוד וא"ו דואלה הוא כמו שאמרו בזוהר דנחיתו כל אינון חילין ומשריין קדישין לזה אמר ואלה כאילו אמר אלה ואלה, ואלה מוסיף על הראשונים. עוד שבי"ה ר"ת שבטי בני ישראל הם, לומר ששם י"ה מעיד עליהם שהם שבטי בני ישראל וכולם הם זרעו של אברהם שנאמר לו כי גר יהיה זרעך וביצחק נאמר כי ביצחק יקרא לך זרע והם הם. שבאו לכאן לכור הברזל, ולא בני עשו ולא בני ישמעאל שאלמלא נכנסו לכור היו כלים כלו בעשן כלו, אבל ישראל עליהם נאמר ה' צדיק יבחן. וכן בזוהר בני ישראל הבאים, בני ישראל עלו בני ישראל נפקו, וכן במדרש ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה והלא ישמעאל ויצחק אחים היו יעקב ועשו אחים היו ולמה לא ירדו לא ישמעאל ולא עשו א"ר אלעזר למה הדבר דומה לאחד שלוה מן המלך לאחר ימים נפטר הלוה והניח שני בנים ומצא אחד משמש לפניו ואחד ברח אמר לאותו המשמש לפניו ממך אני גובה כל חובי שנתחייב לי אביך אמר לפניו לפי ששמשתי לפניך הפסדתי אמר לו חייך שכר גדול אני נותן לך לכשאתפוס אותו אני מוסרו לך לעבד כך לע"ל וירשו הנגב את הר עשו ועוד כתיב ואת אחיך תעבוד לא די שלא עבדו אלא שהעירו צרות על ישראל כאשר עשה כן יעשה לו ע"כ. א"כ הבאים הם הביאו עצמן לפרוע החוב. עוד הבאים שבאו כל פמליא של מעלה כיון שבאה השכינה שכן ייעד הקב"ה ליעקב אנכי ארד ואין ירידה אלא לגלות, וכן מצרימה גימ' שכינה, וכן הבאים מצרימה, ר"ת ה"ס וס"ת מ"ה, מה שמו ומה שם בנו, ועם א' של את יעקב גימ' א"ץ, הם חבור ב' שמות, ולזה הבאים בלשון רבים והבן. הבאים מצרימה, בכל ספר בראשית אומר מצרימה במ"ח מפסוק ובני חם כוש ומצרים שהוא שם האיש, ומפסוק ויעבידו מצרים ואילך אומר מצרים, והענין הוא שקודם שהתחיל השעבוד היתה מצרים פתוחה ולכך מצרימה מ' פתוחה בסוף ומ' פתוחה בראש, אחר שהתחיל השעבוד מ' פתוחה בראש ומ' סתומה בסוף, בהכנסה נכנסים ונסגרים שם אין עבד יוצא ממצרים שסתומה בכל מיני כשופים כדי שלא יצא שום אחד מהם, ומה עשו מצרים היה לה עשרה פתחים ועשו בכשוף על כל פתח צורה כמו שתאמר בפתח אחד עשו צורת סוס ובפתח אחד עשו צורת חמור ובפתח אחד עשו צורת כלב וכן בכל פתח עשו צורה מהצורות הנמצאות במדינה, כמו צורת אריה צורת טלה צורת שור פרד גמל וצורת אדם על הכל, כדי שאם יברח אחד ידעו מאי זה פתח ברח, כי בכשוף עשו שאם יצא מאיזה פתח שאותה צורה צועקת מיד וכן אותן הבהמות שהם מאותו המין כולם צועקים, ובזה ידעו מאיזה פתח ברח וירדפו אחריהם, ועל פי הדבור יצאו מהפתח של צורת הכלב לפי שהם יותר מצויים אצל הכל והם עזי נפש, ולפרסם נסיו ולהודיע נפלאותיו ולהודיעם שהוא ב"ה שולט על כל הכחות כולם ואין מי יאמר לו מה תעשה והכל הם ברשותו ותחת ידו וברשותו עשו כל מה שעשו וכל מה שעשו לא הועיל לבטל רצונו ית', יצאו מפתח של צורת הכלב ונאלם פיהם, שנאמר ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו למאיש שהיא צורת אדם, ועד בהמה שהם שאר צורות, ועל זה נקראת מצרים בלשון מצור ומצוק. עוד טעם אחר למה מ' פתוחה בראש ומ' סתומה בסוף, כדאיתא במדרש למה נגלה הקב"ה בסנה ולא באילן אחר מה דרכו של סנה אדם מכניס ידו ואינו יכול להוציאה לפי שקוצין של סנה הם כפופים למטה ובהכנסת היד נכנסת וכשמבקש להוציאה אינו יכול לפי שאוחזים בו הקוצים, כן המצריים קבלו ישראל בסבר פנים יפות וכשבקשו לצאת לא הניחום. א"כ מ' פתוחה שקבלום ומ' סתומה שלא הניחום לצאת, ופרעה היה אצטגנין גדול וכשראה שירדו למצרים שבעים חוץ אחד, האומות הם שבעים וישראל הם שבעים ואחד והשבעים הם כנגד שבעים שרים הסובבים הכסא והם יתרים על השבעים, זה ראיה שהעכו"ם יאבדו וישראל יעמדו, לזה אמר והיה כי תקראנה מלחמה היא מלחמת גו"ג ומגו"ג שהם בגימ' ע' אומות, ונוסף גם הוא על שהיו יתרים אחד זהו ראיה שיכלו העכו"ם, וכן ונלחם בנו ועלה מן הארץ ס"ת גימ' ק"ץ א', ר"ל בסוף הקץ לא ישאר אלא אחד שהם ישראל לכלותם א"א שהם תוך והם עיקר הפרי, אם כן נתחכם להוציאם לחוץ שיהו הם קליפה ואנו תוך ובעבדות נתיש כחם, מסים במ' סתומה בגימ' תש"י:

2הבאים מצרימה. לומר שכל נשמות השבטים באו למצרים לסבול עול הגלות ולהקל מעליהם, כי ישראל משולים לגפן שנאמר גפן ממצרים תסיע מה הגפן העצים מעמידים אותה כן ישראל הם עומדים בזכות המתים שמגינים עליהם ונושאים. עמהם בעול ולזה אמר הכתוב וירעו לנו מצרים ולאבותינו (במדבר כ') שהיו עמהם בעול:

3את יעקב. פירוש את בשביל יעקב, בשביל עקבה שעשה עם עשו שהיה לו לעשו לרדת ג"כ אלא בשביל עוקבה ורמאות שעשה לו. והיתה טובה לפניו כדי שיקבלו אלהותו ויפסק מהם זוהמת הנחש במעמד הקדוש מעמד הר סיני, וכן במדרש פירשו ותשקמו בדמעות שליש א"ר שמלאי בשכר ג' דמעות שהוריד עשו השליטו על כל העולם ונתן לו שלוה ואין בן דוד בא עד שיכלו אותם דמעות שנאמר ומחה ה' דמעה מעל כל פנים ואז חרפת עמו יסיר וכו', מי גרם לו לעשו לבכות ונתן לו שלום הוי אומר יעקב א"כ הבאים את יעקב בשביל יעקב:

4עוד את יעקב כבר כתבנו כי יעקב עם י אותיות עולה מקו"ם, א"כ כאלו אמר הבאים עם המקום שהוא הקב"ה שהוא מקומו של עולם ועושה בו כרצונו ולכן עשה המכות במצרים:

5איש וביתו באו. לומר שלא דרו שנים בבית אחד אפילו שהיו בגלות אלא כל אחד בביתו, וזהו מרוב הצניעות והענוה שהיה בהם שחציפות גדול הוא אם ידע יום טבילת אשת חבירו שלא יבא להרהר בה, וכמו שהיה עושה אותו חכם שהיה מבריח הזבובים מעל מטתו. ולזה כפל ואמר באו אחר שאמר הבאים, לומר שאפילו שהיו אכסנאין מיד בבואם ואכסנאי אסור בתשמיש המטה עכ"ז איש וביתו כל אחד בביתו כל אחד לבדו:

6עוד חיש וביתו באו, ללמדנו שלא ילך אדם למדינה אחרת אלא אשתו עמו כמו שהיה עושה רב (יומא י"ח) כשהיה הולך למדינה אחרת היה מכריז מי רוצה לינשא לסך ימים זמן ישיבתו באותה מדינה כדי שלא ישב בלא אשה ותזדווג לו לילית, וזהו סוד שתקנו ז"ל תפילת הדרך כדי שתזדווג עמו השכינה כמו שאמר בזוהר, ורב אע"פ שהיה מתפלל תפלת הדרך היה עושה כן כי כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו, וכן לילית עיקר מלחמתה היא עם הגדולים: