שפתי כהן על התורה, שמות י:ב
שפתי כהן על התורה · Siftei Kohen on Torah, Exodus 10:2
Open in the reader →1ולמען תספר באזני בנך ובן בנך וגו'. ומה שאמרת מאחר שבאו עליו מכת הברד שהיא כוללת מכות הדבר איך אתרה בו על מכת הארבה, כדי שתספר באזני בנך. את אשר התעללתי שחקתי, כפירש"י ז"ל כלשון יושב בשמים ישחק ה' ילעג למו, ולזה פזר גדול ותלישא קטנה, לומר אפילו שהיא בעיניך קטנה מכת הארבה בערך הברד, תראה שהוא אומר חטאתי מה שלא אמר כן במכות הקודמות שאמר חטאתי לה' אלהיכם ולכם, ולא די שיאמר לה' אלהיכם אלא ולכם שישאל מכם תחילה, למען תספר באזני בנך ובן בנך, א"כ לא תתבייש ממנו בא אל פרעה, וידעתם כי אני ה' וצריך לאמת דברי שאמרתי ולא ישמע אליכם פרעה ונתתי את ידי וידעו מצרים כי אני ה' בנטותי את ידי, עד שידעו זה באמיתות ויאמר חטאתי ועתה שא נא חטאתי אך הפעם. ועוד וידעתי כי אני ה', שצריך שידעו כי אנ"י היא הלוחמת מלחמותי והיא כלולה מעשר. ולזה צריך להביא עליו עשר מכות, וזהו ואת אותותי אשר שמתי בם, שכבר שמתי להם למכות אות מששת ימי בראשית, שעשיתי סימן ואות במטה שלך דצ"ך עד"ש באח"ב. במ"ק ב"ם, וזהו אשר שמתי בם, א"כ צריך שיבאו כולם:
2ובמדרש ומהו כל המופתים אשר שמתי בידך. זה המטה שהיו כתובים עליו י' מכות נוטריקון דצ"ך עד"ש באח"ב, א"ל הקב"ה אלו המכות אשר שמתי בידך עשה אותם לפני פרעה ע"י זה המטה ואני אחזק את לבו כדי לפרוע דינם מהם, ואמרת אל פרעה כה אמר ה' בני בכורי ישראל, גלה לו הקב"ה שלא ישלח את ישראל עד מכת בכורות ע"כ. א"כ בא אל פרעה ואל תתבייש ממנו כי אני הכבדתי את לבו מהסיבה הנזכרת, וידעתם כי אני ה', ס"ת בגימטרא ה"ס, כי היא הלוחמת, ואמר למשה שתוק הס ודע בידיעה ולא תהרהר. ויבא משה ואהרן אל פרעה. כשאמר לו הקב"ה כן אז נתחזק לבו של משה ונכנס לתוך היכלו של פרעה באבירות לב, ולא אמר ויבא אלא כאן, שבכל מכה שהיה בה התראה אמר לו הקב"ה בא ולא אמר ויבא אלא כאן מהטעם שאמרנו. ועוד אמר בא אל פרעה לפי שכשראה פרעה הברד פחד ונסגר בבית בחדרי חדרים, ולזה אמר וישלח פרעה ויקרא למשה ששלח מחדרו, אמר לו הקב"ה בא אל פרעה אין דלת נסגר מפניך, פעם ראשונה שנכנסת והשומרים מהם נעשו סומים ומהם נעשו חרשים כמו שדרשו ז"ל על פסוק מי שם אלם, והאריות ששם על פתח לא עמדו בפניהם השיש נפתח מפניהם של צפרדעים ופתחו של פרעה יסגר מפניכם, בא אל פרעה הכנס, כמי שנכנס בביתו בלי פחד. עד מתי מאנת לענות מפני, אמור לו שהוא חושב שאיני מבין מצפוני לבו, בצפרדעים היתה ענייתך טובה שאמרת העתירו אל ה' ואשלחה את העם, בשאר המכות באת בתחבולות ובמרמות, במכת הערוב אמרת אשלח לא אמרת אשלח את העם אלא אתכם, כדי שאחר שתוסר המכה תמצא עילה לומר אני לא אמרתי אלא אתכם על משה ועל אהרן, וכן בברד אמרת ואשלחה אתכם למה מאנת לענות ולומר אשלח את העם, ולא די שאינך משלח אלא שאתה גונב דעת הקב"ה ח"ו, וזהו אמר לענות מפני, לא תגנוב דעתי, לפחות תענה ותאמר לא אשלח את העם, כי אם מאן אתה לשלח, פירוש אפילו שאתה ממאן בשלוח לפחות ענייתך לא תהיה ברמאות, ופירוש כי אע"פ, כמו רפאה נפשי כי חטאתי לך: