שפתי כהן על התורה, שמות יב:ו

1והיה לכם למשמרת. במדרש מה ת"ל לפי שאמר בעשור וכו' אמרו ישראל למשה הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם, אמר להם מן הנס שהוא עושה לכם במשיכה אתם יודעים את הנס שיעשה לכם בשחיטה ע"כ. אם כן לפי זה יהיה פירוש והיה לכם למשמרת והיה הנס שמור לכם עד י"ד שהוא זמן שחיטתו. ולכך קדמה ד' ימים לקיחתו לשחיטתו כדי שיתפרסם לכל שלקחוהו לשוחטו לפרסם הנס, ולתת להם אבירות לב לשוחטו בלי פחד, ולתת דמו על המשקוף כדי שיתפרסם הנס יותר, וכל זה תראו ממשיכתו ולקיחתו, אז ושחטו אותו, לא ישחוט אחד אלא כל קהל עדת ישראל בפרהסיא בלי פחד, בין הערבים אחר חצות לעיניהם. עוד והיה לכם למשמרת, שם הוי"ה שהוא והי"ה הוא יהיה לכם למשמרת, שישמור אתכם, אם כן משכו התחילו למשוך הענין מעתה. ואפשר שלזה היה לקיחתו ארבעה ימים קודם לשחיטתו, כנגד ד' אותיות של שם, או כנגד ד' גאולות, או כנגד ד' קליפות שהם ד' בכורות הרמוזים בפסוק ומת על בכור כאשר אמרנו, וד' פעמים שה בפרשה:

2ובזוהר אומר טעם אחר למה קדמה לקיחתו לשחיטתו ארבעה ימים ז"ל, אמר רבי אבא בדא אתקשרו ישראל ת' שנין ואע"ג דת' שנין לא אשתעבדו בהו מ"מ הואיל והוא זמין לאתקשרא ביה אתחשיב עליה כאילו אשתעבידו בהו כל ת' שנין, בגין כך מעכבין ליה כל ד' יומין קטירא ברשותא דישראל:

3ובמדרש מכילתא מפני מה הקדים הכתוב לקיחתו של פסח לשחיטתו ד' ימים היה ר' מתתיא בן חרש אומר הרי הוא אומר ואעבור עליך ואראך והנה עתך עת דודים, הגיעה שבועה שנשבע הקב"ה לאברהם אבינו שהוא גואל את בניו ולא היו בידם מצות שיתעסקו בהם כדי שיגאלו שנאמר שדים נכונו ושערך צמח ואת ערום ועריה מן המצות, ונתן להם הקב"ה ב' מצות דם פסח ומילה שיתעסקו בהן כדי שיגאלו. ואומר גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך וגו', לכך הקדים לקיחת הפסח קודם לשחיטתו ד' ימים, שאין נוטלים שכר אלא על המעשה. מה שאמר היה ר' מתתיא אומר לפי שמתתיא בן חרש לא בא לתרץ למה קדמה לקיחתו לשחיטתו ד' ימים, אלא הוא דרש הפסוק שאמר ואעבור עליך, ואמר בעל המאמר שעם אותה הדרשה שדרש נדע טעם למה קדמה לקיחתו לשחיטתו ד' ימים, והוא שהוקשה לו לרבי מתתיא שאמר ואת ערום ועריה מן המצות, והלא אמר רבי אלעזר הקפר ד' מצות היו בידם של ישראל שאין כל העולם כדאי להם, שלא נחשדו על העריות, אחת היתה ופרסמה הכתוב, וכה"א גן נעול אחותי כלה גל נעול גן נעול אלו הנקבות גל נעול אלו הזכרים. ר' נתן אומר גן נעול אלו הארוסות גל נעול אלו הנשואות, ולא נחשדו על לשון הרע שנאמר ושאלה אשה משכנתה כבר היה בידם זה י"ב חודש ואין אתה מוצא אחד מהם שהלשין על חבירו, ולא שנו את לשונם, כי משנוי הלשון שלמדו לשונם באו להתחבר עמהם כמו שהיה בבבל שנאמר ובניהם חצים מדבר אשדודית כי לא ידעו לדבר יהודית וזה היה להם למכשול שנשאו מהם. ולא שנו את שמם כדי שידעו שהם מרוחקים מהם, ועוד ששמם הוא על שם הגאולה, ראובן ראה ראיתי, שמעון וישמע אלהים את נאקתם וכן כולם, כדאיתא במדרש, ולהורות כי כולם היו מאמינים בגאולתן ואפילו שהיו בעבודה קשה היו בוטחים בהקב"ה שיגאלם וקבלו עליהם עול העבדות בסבר פנים יפות, כמ"ש במדרש על פסוק השבעתי אתכם בנות ירושלים השביעם שלא ימרדו במלכות ושלא ידחקו הקץ, שכן בני אפרים דחקו הקץ ונפלו מהם חללים הרבה מפני שלא האמינו בה' ושלא בטחו בישועתו, ועל שעברו על הקץ ועברו על השבועה שנאמר אם תעירו ואם תעוררו את האהבה, ר' יודן אומר האהבה שאהב יצחק את עשו, עד שתחפץ עד שנעשה חפצו של זקן, ופירוש חפצו של זקן הוא אברהם שהוא בחר לבניו הגלות, כמו שאמר אם לא כי צורם מכרם ואין צור אלא אברהם שנאמר הביטו אל צור חוצבתם ואל מקבת בור נוקרתם הביטו אל אברהם אביכם. וה' הסגירם שה' הסכים על ידו, לזה לא שנו שמם כדי שיהיה להם זכרון הגאולה ויבטחו בה', לזה היה ר' מתתיא נבוך עד שראה הפסוק והבין טעם הדבר, ולז"א הרי הוא אומר כלומר אם יש שום קושיא הרי היא מתורצת, הרי הוא אומר והנה עתך עת דודים הגיע העת שנשבע לדודים שהם האבות, ולא היה בידם מצות שיתעסקו, מצות הרבה היו בידם כמ"ש, אבל הם מצות בשב ואל תעשה, שלא נחשדו על העריות ולא על לשון הרע ולא שנו לשונם ולא שנו שמם כולם לא תעשה, ואין מקבלים שכר אלא על המעשה, כי בלא תעשה ינצל מן העונשים, אבל לקבל שכר צריך לעשות מעשה שאין נכר עבודת הבורא ושאנו עבדיו אלא במצות עשה משא"כ במצות לא תעשה, ורצה הקב"ה לזכותם שבעשייתם המצות יזכו לגאולה ולא תבא להם הגאולה מצד חסדו אלא מצד מעשיהם, ולזה הביא הפסוק האחר שאמר ואומר וגם את בדם בריתך, דייק מלת את ומלת בריתך ולא אמר ברית, מלת את כלומר אתה לקחת הגאולה בידך ע"י המעשה, ולז"א בעל המאמר שעם מה שאמר ר' מתתיא הבין למה קדמה לקיחתו לשחיטתו ד' ימים, לפי שהיה בידם ד' מצות לא תעשה ואין מקבלין עליהם שכר אלא על המעשה, לזה נתן להם ד' מצות עשה, שהם לקיחה שחיטה דם פסח ודם מילה, כנגד זה היה ד' ימים, כי ר' מתתיא אמר שלא בא לשאול על זה למה היו ארבעה, לא בא אלא לפי שאמר ואת ערום ועריה מן המצות, והלא היה להם ד' מצות, ועם מה שאמר הוא יצא לו לבעל המאמר תירוץ למה היו ד':