שפתי כהן על התורה, שמות יב:ח

1ואכלו את הבשר בלילה הזה. הפסח אינו נאכל אלא בלילה ואינו נאכל אלא עד חצות קודם שיתחילו הרחמים לבא, ולזה לא תאכלו ממנו נא ותרגם אונקלוס כד חי, שיש בו קצת חיות שלא נשתנה, ולא בשל במים, כדי שלא יהיה לו לשר של מצרים שום רחמים, וזהו ואכלו את הבשר, הב' ש"ר, על כרעיו ועל קרבו, הוא וכל כחותיו, מהראש שהוא השר הגדול, ועד כרעיו שהם שאר כחות שהם שפלים, ולזה כל עדת ישראל יעשו אותו, שצריך כל עדת ישראל שיתגברו כולם ויעשו אותה המצוה, ובזה יתגברו עליו ולא ימצא לו שום אחיזה בהם, וצוה שלא ישברו בו עצם, כדי שיהיה לו שום השארות כי ע' שרים הם צורך המרכבה, ויאכלו הבשר לבד להתיש כחו שלא ירים ראש, ולזה אמר שלא יוציאו מן הבשר החוצה הכל לכוונה אחת, ויהיה בבית אחד כדי שיהיה כפות כולו כאחד, ולזה היה צלי, שהצלי ישאר עכ"פ שום דבר מהבשר על גבי העצמות וישאר המוח שבתוך הראש ובתוך העצמות, וכה"א ועצם לא תשברו בו, אלא שישאר עצמותו קיים, כי יש לו צורך במרכבה שהם ע' שרים, ומה שאמר וירא ישראל את מצרים מת, לא מת ממש אלא שירד מגדולתו, כמו שאז"ל על פסוק כי מתו כל האנשים המבקשים וגו', והואיל ויש לו השארות והוא קיים והוא בכור, ובזה החודש הוא שולט והאילנות מוציאים פירות והתבואה ג"כ עיקר גידולם הוא בחדש זה, לזה אמרה תורה ז' ימים מצות תאכלו, מצות מלשון מריבה שיריבו עמו ויחלישו כחו שלא יתגבר, כי הוא נקרא חדש האביב, אב לי"ב חדשים, ולזה מברכין על האילנות כשמוציאים פרח בחדש זה ברוך שלא חסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות ליהנות וגו', ואין מברכים בשעת בשול הפירות אלא בזמן הפרח שהוא עיקר הפרי, ולוקחין מכל הפירות שנזכרו בשיר השירים ודורסין אותם ועושים מהם חרוסת, ולפי שהיה מתגאה בהם שבאים כולם על ידו שכולם מוציאים פרח ומלבלבין בחודש זה, לזה אנו קורין שיר השירים לומר שכל הפירות הם מאתו ית' ולא החודש גורם, וזהו אל גנת אגוז ירדתי לראות באבי הנחל לראות הפרחה הגפן, להראות לאחרים, שידעו הכל כי הכל מאתו ית', ולזה דורסים אותם ועושין מהם חרוסת, לומר שהוא חסר מהם, ולזה כשנתרעמו על משה אמרו לא אל מקום זרע ותאנה וגפן ורמון, לומר שהם בידו של מזל טלה וכשיצאו מרשותו חסרום, לזה הבטיחם במשנה תורה ארץ חטה ושעורה, שהשעורה אע"פ שהיא בחודש האביב וגפן ותאנה ורמון הכל תחת רשותו בארץ ישראל, אע"פ שמלבלבין בחודש ניסן, ובזה צריכין ישראל לריב עמו ולהרבות בתורה, ולזה קורין משלי ופרקי אבות, ולזה לא נאמר שמחה בפסח כמו שנאמר בחג, ועושין כל זה כדי להתיש כחו, ומקריבין העומר מן השעורים שהן אביב, ולזה צריך לומר בכל יום אמת ממצרים גאלתנו, לא אמר גאלת את אבותינו אלא גאלתנו, כמי שאומרים בליל פסח ואילו לא גאל את אבותינו עדיין אנו וגו', שבכל יום הוא גואלנו שלא ישלוט, בפרט בזה החודש שמעט קודם אנו קורין פרשת החדש, ומקחו בעשור ושוחטים אותו בי"ד ואוכלין אותו בליל ט"ו, ועושין ז' ימים מצות ומריבה, שקורין בכל יום פרשה חוץ מפרשת הקרבן, ואע"פ שאין לנו קרבן ונשלמה פרים שפתינו, כל זה להתיש כחו, ולזה נמולו בלילה הזה לומר שאותם שהים שולטים עליהם היו ערלים ואלו הן נמולים, ועל זה אמר ושמרת את החקה הזאת למועדי מימים ימימה, ובזה תבין למה נשאר כרעה כאז"ל לא נשאר בהם עד אחד, לא אמר לא נשאר מהם אחד אלא עד אחד ולא עד בכלל שנשאר פרעה. שאם אין לשר אותה אין לה קיום, לזה נשאר פרעה שהוא שקול כנגד כלם, ומלך בנינוה כי זה להורות שיש לו השארות, וכן הוא אומר ושבתי את שבות מצרים וגו', לפי שאפילו ששעבדו אותם לא שלטו בממונם שנאמר וממקנה בני ישראל וגו', ולא לקחו מקומם שהיא ארץ גושן שהיא מבחר ארץ מצרים, ולא שלטו בנשותיהם, ולזה אמרה תורה לא תתעב מצרי, כי ממצרים באה לישראל המעלה והשררה, והקב"ה נעשה להם לאלוה, שנאמר אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, ואמר הנביא ואנכי ה' אלהיך מארץ מצרים, אם כן לזה צריך להניח לו שום השארות, עד שהקב"ה יחדש עולמו ויכלו השרים כולם יבטל הוא ג"כ, זהו ולא תותירו ממנו עד בקר, אימתי לא תותירו ממנו שלא יהיה לו שום השארות וזכר וזכרון, עד בקר עד בקרו של חדוש העולם, אחר כלות העולם הזה שהוא כלה ודומה ללילה, וכן אמר במדרש שכבי עד הבקר עד בקרו של משיח, והנותר ממנו עד בקר באש תשרפו ביום הדין, שנאמר הנה יום ה' בא בוער כתנור:

2ועוד ועצם לא תשברו בו, לפי שאיזה מישראל היו עובדים למזל טלה וע"ז של ישראל אין לה בטול עולמית, לזה העצם שהוא העיקר לא ישבר שהוא אסור בהנאה ואין לו ביטול:

3ובמדרש תנא דבי אליהו צלי אש בזכות אברהם שהצלתיו מן האש, מצות בזכות שרה שלשה עוגות מצות, על מרורים כשם שנרדפו בני וכן רדפום בני עשו ע"כ. רמז להם שיגלו עוד, ולזה מרורים גלות בבל וגלות אדום הארוך, וכן ע"ל כרעי"ו גימ' לעש"ו: