שפתי כהן על התורה, שמות ב:א

1וילך איש מבית לוי וגו'. רז"ל אמרו מי היה זה האיש אלא זה היה עמרם ולהיכן הלך בעצת בתו. ולמה לא נזכר שמו. ועוד עמרם גדול הדור אלולא בתו לא היה מחזירה. ועוד שהיא היתה בת קל"ג שנה כמו שאמרו ז"ל כבר הזקינה, שרה אמנו אמרה הבת צ' שנה תלד וזו הבת קל"ג שנה תלד, א"כ למה גרשה, וא"ת ידע שתחזור לימי עלומיה א"כ לא יגרשנה הואיל וכן הוא הקב"ה עושה לה נס, ועוד שאמרו בגמרא ויקח ויחזיר מבעי ליה אמר יהודא בר ביזנא שעשה בה מעשה ליקוחין הושיבה באפריון ואהרן ומרים מרקדים לפניה ונעשו בחורים:

2אלא הענין הוא שרצה הקב"ה להעלים משה שהוא הגואל הראשון כדי שלא יהיה שום קטרוג עליו וכדי שיסיח השטן דעתו ממנו ויאמר שעל דרך הטבע אי אפשר לבא מבת קל"ג שנה כמ"ש בענין תמר ויהודה, ולזה נלקח על ידי בת פרעה ויהי לה לבן ולזה גדלתו, ולזה הלך אל יתרו כהן מדין כומר לע"ז והלך להודו כפי המדרש, הכל היה כדי להסיח דעתו של שטן כדי שיאמר שאי אפשר גואל ראשון שינצל ויתגדל על ידי טמאה כזו כמו שאמרו ותרד בת פרעה לרחוץ מגלולי בית אביה משמע שהיתה טמאה, ולא ידבק עם כומר עובד ע"ז ולא ישא בתו, ולזה הצפינתו ג' ירחים עד שהסיח השטן דעתו ממנו, והלך אחר המדבר כי הוא אין לו עסק במדבר אלא בארץ שנאמר משוט בארץ, ובא אל הר האלהים חרב"ה, חבר"ה ששם נתחבר ונתעלה וימסר בידו, אז אמר לו לך אל פרע"ה עם ד' אותיות גימ' שט"ן, כבר נתון בידך, לזה א"ל מזה בידך ס"ת ה"ך, הכהו והשליכהו ארצה ותראה מה עושה, וישליכהו ארצה ויהי לנחש, ויאמר שלח ידך ואחוז בזנבו, אל תתן לו ריוח אלא אחוז בזנבו כתתהו תחת ידך. וכן אמר במדרש למה הראהו בנחש אלא מה נחש נושך וממית בני אדם כך פרעה, א"כ נראה שהמטה הוא פרעה הוא הנחש התנין הגדול הרובץ בתוך יאוריו, ועל זה המטה נאמר לו למשה והמטה אשר נהפך לנחש תקח בידך, ואינו מטה של משה כי מטה של משה היה נקרא מטה האלהים וזה המטה היה של אהרן שנאמר לו כי ידבר אליכם פרעה לאמר וגו' ואמרת אל אהרן קח את מטך והשלך. לפני פרעה יהי לתנין, ולמה של אהרן ולא של משה, אמרו בזוהר ז"ל מ"ט מטה אהרן ולא מטה משה אלא ההוא דמשה איהו קדישא יתיר דאגליפא בגינתא עלאה בשמא קדישא ולא בעא קודשא ב"ה לסאבא לה באינון חוטרין דחרשיא, ולא עוד אלא לאכפיא לון לכל אינון דאתיין מסטרא דשמאלא בגין דאהרן אתי מימינא ושמאלא אתכפיא בימינא וגלי קמי קוב"ה דאינון חרשין יעבדון תנינא ע"כ. א"כ המטה אשר נהפך לנחש הוא מטה של אהרן שפרעה היה כפוף תחת ידו, ולזה א"ל המטה אשר נהפ"ך לנח"ש שהוא השטן שמשטין על האדם ומטהו מדרך טובה לדרך רעה ונהפך לנחש, תקח בידך אל תניחהו אלא תמיד תהיה שולט עליו מאחר שהוא הפכפך נהפ"ך לנח"ש. ר"ת וס"ת בגימ' הנשמ"ה, נשאר אותיות חנפ"ה למפרע שמחניף לאדם ליטול נשמתו, כמו שאז"ל יורד ומסית עולה ומקטרג יורד ונוטל נשמה א"כ לזה לקחה בחשאי:

3ובזוהר משה זכה לקול שנאמר וישמע את הקול, עמרם זכה לבת קול שנאמר ויקח את בת לוי, ואח"כ אמר ויקח עמרם את יוכבד דודתו לו לאשה וכו', כדי שידע השטן, לא פעם אחת אלא ב' פעמים לקחה, ואין הגואל יוצא מב' לקוחין לדודתו והתורה עתידה לאסור ולומר ערות דודתך לא תגלה, ולא נזכר אלא אחר שילדה משה שנאמר ויקח עמרם את יוכבד דודתו לו לאשה ותלד לו את אהרן ואת משה, אבל קודם אמר וילך איש מבית לוי שהלך מאצלו אחר שנשא בתו גרשה והלך וזהו וילך וחזר ולקחה:

4ואפשר לומר וילך אי"ש זה הקב"ה, מבי"ת לוי גימ' חש"ק מל"ך, שחשק הקב"ה והביאו למשה משמיטת החסד להנהיג זו השמיטה, וכן מש"ה ר"ת משמיטה שעברה הוא, כי משה היה רועה ודאי לרעות את ישראל וליתן להם תורה על ידו שיש בה תרי"ג מצות כמנין מש"ה רבינ"ו, וכבוד אלהים הסתר דבר: