שפתי כהן על התורה, שמות ב:יא
שפתי כהן על התורה · Siftei Kohen on Torah, Exodus 2:11
Open in the reader →1ויהי בימים ההם ויגדל משה, במדתו. והלא כבר כתיב ויגדל הילד א"ר יהודה הראשון לקומה והשני לגדולה שמינהו פרעה על ביתו:
2עוד נאמר כי ויגדל הוא בנבואה כמ"ש בשמואל ויגדל שמואל וה' עמו שהיה גדול לנבואה כן כאן ויגדל שנבא וידע שאותם שהם בגלות הם אחיו, כי נתגדל בביתו של פרעה ומנין ידע שהם אחיו. וראיה לזה כי אז"ל במדרש וירא איש מצרי, מה ראה, ראה מה עשה בביתו שהעמידו בלילה מקריאת הגבר ושכב עם אשתו וכשהרגיש בדבר היה רודהו ומכה אותו. וכן אמר ויפן כה וכה וירא כי אין איש ראה מה עשה לו בבית ומה עשה לו בשדה, וכי משה שהיה בלילה שוכב בטרקלין של פרעה איך ראה ששכב עם אשתו, ועוד אז"ל במדרש וירא כי אין איש ראה שאין עתיד להתגייר ממנו בן, וכל זה הוא במראה הנבואה, א"כ במראה הנבואה ידע שהם אחיו ויצא מבית פרעה לסבול הגלות עמהם, כי ראה שהם סובלים עליהם גזרת מלכו של עולם, וירא בסבלתם, בסב"ל ת"ם, שהיו סובלים עליהם בתמימות ולא היו מהרהרים אחר מדותיו של הקב"ה לזה יצא מבית פרעה ובא לסבול עמהם בעול:
3אחר כן מצאתי כתוב, שבעודנו בבית אמו עד שלא נגמל בא המלאך הגואל ולמדו התורה ונתן לו חן בעיני כל רואיו, ולז"א ויגדל הילד גדל בחכמה שלימדו המלאך, ולזה הרג המצרי בזה השם שלימדו המלאך, והיה נושא חן בעיני הכל, זגזיא"ל בגימ' ח"ן, ואמר לפרעה שיתן להם לישראל יום אחד בשבוע שינוחו בו ואמר לו פרעה שאל יום שתרצה ואמר לו יום שבת, שידע שעתיד הקב"ה לצוות לישראל על יום השבת והוא יום מנוחה, ומיום שהביאתו אמו לבית פרעה לא אכל ממאכליו ולא שתה ממימיו אלא המלאך היה מזמין לו מאכל ומשקה, ולזה עמד ק"ך יום בלא אכילה כי הורגל במאכל רוחני, ולזה אמר לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי אבל אכל אכילה רוחנית, ולזה ראה כי אין איש כי אין עתיד להתגייר שום אדם ממנו. ומה שהכריחם לרז"ל לדרוש כן שאם הוא כפשוטו שאין איש כיצד אמרו הלהרגני אתה אומר כאשר הרגת, וכן אמרו ויטמנהו בחול בתוך בני ישראל שנמשלו לחול שאינו משמיע קול, וכל זה ראה בחכמה שלימדו המלאך, והיה בן י"ב שנה ואמר לו מי שמך לאיש ועודך בן י"ב, ע"כ ויאמר מי שמך לאיש המלאך שר ושופט, אבל לא שתשתמש בשם עלינו, שהמלאך לימדך כל התורה אבל לא על מנת שתשתמש בה לצרכך, מיד ויירא משה ויאמר אכן, פי' אמת הוא הדבר, לזה ויברח משה ואמר גלות מכפרת עון. עוד אמר לו מי שמך וגו' שמך מש"ה נוטריק', משל היינו מ', ש"ר היינו ש', הרג היינו ה', ולזה אמר הלהרגני אתה אומר, הלוואי כי שמך לא יתקיים עלי כבר נתקיים במצרי. עוד אמר לו שמ"ך באתב"ש צב"י אתה רוצה לעשות צביונך, כי תרגום יחפוץ יצבי. ואמר עוד ויצא ביום השני, לומר שאפילו שעשה דין ביום ראשון עכ"ז לא נמנע מלצאת ביום השני, כמו שאמר קהלת אם עושק רש וגזל משפט וצדק תראה במדינה אל תתמה על החפץ כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם, יאמר אם תראה שעושקים רשים וגזל משפט אל תתמה ותאמר הקב"ה עושה משפט כיצד מניח זה לעשקו ולגוזלו ואין עוזר לו, אמר אל תתמה על זה, כי גבוה מעל גבוה שומר, כי הקב"ה השליטו עליו וסוף להשליט על השליט כמו שאמר התנא על דאטפת אטפוך וכו', לזה אמר כי גבוה מעל גבוה ועל אותו גבוה יש גבוהים אחרים ששולטים על השולט הא'. פסוק הקודם כי ברב חלומות והבלים ודברים הרבה כי את האלהים ירא, וסמך לו אם עושק רש וגזל משפט תראה וגו' כלומר שלא תדבר ושלא תהרהר בו הכל בדין ובמשפט, א"כ משה כשיצא ביום הראשון וראה איש מצרי מכה איש עברי היה לו לשתוק ולומר לא עביד קוב"ה דינא בלא דינא, אלא נתלבש קנאה ועשה דין, ולא די זה אלא ג"כ ביום השני לא נמנע ויצא. ואמר והנה שני אנשים לא אמר וירא כמו שאמר ביום הראשון וירא והנה איש מצרי. עוד אומר והנה שני, מניינא למה לי. ועוד אומר אנשים למה, יאמר והנה עברים נצים. ועוד מה היתה המריבה ביניהם ועל מה. אלא כשיצא וירא והנה הם נצים ולא נתביישו בו אע"פ שהוא נער היה להם להתבייש ולקחת מוסר ממה שעשה יום שקדמו שעדיין לא עבר שנים או שלשה ימים אלא יום שני שעדיין לא נשכח הדבר, א"כ היה להם להתבייש ולומר בן בת מלך עובר, ועוד שעשה דין והיה קנאי, לזה אמר והנה שהם ברשעם ולא עשו תשובה ולא עשו ממנו שום חשבון ושום התפעלות, ואם תאמר שהיו רבים ולכן לא נתביישו לזה אמר והנה שני לא היו כי אם שנים, ואם תאמר שהיו מן הפחותים או מן הרקים שאין להם בושת פנים, לזה אמר אנשים, שכל אנשים שבמקרא הם לשון חשיבות, כמו שאז"ל על כולם אנשים במרגלים, וכן הוא כי היו דתן ואבירם שהיו משוטרי בני ישראל, ולזה אומר עבדים, ולא היו מאחיו, כי ידע שאינם משבטו של לוי:
4או נאמר והנה שני, שהם בעלי שנוי, בעלי מריבה, בעלי קטטה, עברים עוברים ומתעברים, ולזה אמר ויצא ביום השני, יום שבו נברא גיהנם, יום השנאה והמחלוקת, יום שבו היה ההבדלה שנאמר ויבדל אלהים, יום שהיתה בו מחלוקתו של קרח, ולזה אמר ויצא ביום השני, כי יום זה עמד כנגדו שתי פעמים כאן ובמחלוקתו של קרח, ויצא פירוש ניצול. והקב"ה שם בלבו שיצא יום אחר יום, כדי שיהיו לו המדות שצריך להתנהג בהם עם ישראל בטבע, שהם שימסור עצמו עליהם כמו שעשה שהרג המצרי והוא עודנו נער, ושיעשה דין ומשפט ולא יכיר פנים, ולהציל עשוק, ולייסר ולהוכיח כמו שעשה כאן, שלא הכיר פנים וייסרו והוכיחו וקרא לו רשע, וכן ג"כ עשה דין עם בנות כהן מדין, וכן ג"כ מלך בהודו מ' שנה, כל זה הוא כדי להעמידו על ישראל, וכדי שיהיו לו כל המדות שצריך להתנהג בהם עם ישראל בטבע. ולזה היה רועה, ואז"ל במדרש כשהיה משה רועה היה מוציא הגדיים והטלאים לרעות קודם כדי שיאכלו ראשי העלין של העשבים שהם רכים, ואח"כ מוציא המניקות והעוברות, ואח"כ האילים והתישים, כל זה כדי שיתנהג במדת הרחמנות כמ"ש כרועה עדרו ירעה, פירוש כפי הרחמנות שהוא מתנהג עם הצאן כן ירעה עדרו של הקב"ה, וזהו כרועה עדרו ירעה, וכן בדוד קודם שהעמידו על ישראל היה רועה, כדי שיורגל במדת הרחמנות, וישב עם שאול המלך כדי שילמוד הנהגת המלוכה, והכל מרוב רחמי הקב"ה על ישראל שלא יעמוד עליהם מלך לצערם אלא להנהיגם ולרחם עליהם, וכה"א כי מרחמם ינהגם: