שפתי כהן על התורה, שמות כב:ל

1ואנשי קודש תהיון לי. בזוהר אומר כי יש הפרש בין קודש ובין קדוש, כי קודש הוא בחכמה עילאה שנאמר קודש ישראל לה' ראשית וגו', והיא נקראת ראשית כי היא ראשית הכל כולם בחכמה עשית, ולזה ראשית תבואתה תבואת ה', ולזה תהיון בנו"ן לי ליו"ד ולא אמר נבלה כי אם טרפה כי הנבלה נעשית על יד ישראל שעשה בה אחד מה' דברים המפסידים את השחיטה או שחט בסכין פגומה, ולזה בנבלה אמר כי עם קדוש אתה לה' אלהיך ולא אמר לי, כי קדוש הוא בכ"י שנאמר והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו ולא קודש, לזה אמר כאן הטרפה שהיא בידי שמים שהיא חלק של איש שדה שהוא עשו, ולזה רמזו ז"ל על אבר ובשר שפירש מן החי, אמרו כיון שיצא חוץ ממחיצתו הרי הוא כבשר בשדה, ולזה אמר טרפה טרף ה' שנטרפה מה' ולא אמר טרף כי טרף נתן ליראיו, וכתיב ותתן טרף לביתה:

2וכתב הרב רבי מנחם רקנאטי ז"ל. וכבר ידעת כי ע' מיני טרפות הם שמנו רז"ל, וגם ידעת כי ע' ענפים באילן העליון וכשנטרפה באחת מהן אסורה, והבן:

3ועוד כתב ז"ל ובשר בשדה טרפה. השדה הנזכרת היא שדה של תפוחים, ואחר שנטרפה ע"י חית היער בשדה הנזכר אין ראוי לישראל לאכלה רק ליתן אותה לכלב הידוע שילקהו ויתגרה בו ויכשכש לו בזנבו ועולתה קפצה פיה ולא יחרץ כלב לשונו. וכתב עוד יש מחכמי הקבלה האחרונים מפרשים סוד הנבלה והטרפה לסוד הגלגול וסוד אל תתן לחית נפש תורך, וכתיב הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי, ועל כן אסור לשחוט בסכין שיש בה פגם שלא לצערה, ואם נטרפה רמז כי באותו אבר חטא ועדין לא נטרפה לגמרי, ואמר כי עונש האוכל נבלות להכעיס ולא שב רמזו בזה הפסוק לכלב תשליכון אותו, פירוש שיתגלגל בכלב וישליכו לו הנבלה כמו שהיה אוכלה כשחיה:

4ואפשר לומר על דרך הפשט לכלב תשליכון אותו. שמי שאוכל טרפה להכעיס שסוף יאכלוהו הכלבים, כמו שאמרו במדרש א"ר איבו מעשה בטבח אחד בצפורי שהיה מאכיל לישראל נבלות וטרפות פעם אחת ערב יום הכפורים שתה ונשתכר עלה לראש הגג ונפל ומת התחילו הכלבים מלקקים את דמו אתו ושאלו לרבי חנינא מהו למעבר יתיה מן קדמיהון אמר לון ואנשי קודש תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו, וזה היה גוזל הכלבים ומאכיל לישראל ארפון לו מן דילהון אכלין ע"כ. א"כ לא תאכלו לא תיאכלו, ולפי שיש הפרש גדול בין טרף ובין טרפה כי טרף הוא מלשון מזון כמו הטריפני לחם חוקי שהוא המזון הבא ע"י כ"י שהיא נקראה פרט ופטר רחם. ולזה ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה, וטרפה הוא שנטרף ממנה ונתן לכלב כדי שלא יחרץ לשונו זהו טרפה טרף ה', וכן נראה מהזוהר ז"ל לגיון אחד שאיל לר' אבא, א"ל לא כתיב ובשר בשדה טרפה לא תאכלו אי הכי מאי דכתיב טרף נתן ליראיו טרף נתן לכלבים מיבעי ליה אמאי נתן ליראיו, א"ל ריקא מי כתיב טרפה נתן ליראיו טרף כתיב ואי תימא טרף כטרפה נתן ליראיו ודאי דמלה דא לא יהב לאזדהרא ביה אלא לאינון דחלי שמיה ודחלין ליה ובגין כך האי מלה לא יהב לכו דהא ידע דאתון לא דחלין ליה ולא נטרי פקודוי ובגין דהאי מלה חומרא דאורייתא ובעי לאזדהרא ביה נתן ליראיו ליראיו ודאי ולא לאחרא וכל חומרי דאורייתא לא יהב לון קב"ה אלא לאינון דדחלי פקודוי ולא לכו ע"כ. הרי שאמר לו ברמז האי מלה לא יהיב לאחרא שהוא טרף שהוא פטר רחם והיא נקרא ג"כ פרט וכלל, לא יהיב אלא לאינון דחלי, כי היא נקראת יראת ה', וכדי לשכך אזנו שלא יבין אמר לו חומרי דאורייתא לא יהיב קב"ה אלא לאינון דדחלי חטאה:

5עוד במדרש א"ר אלעזר בן עזריה כל המספר לשון הרע והמקבל לשון הרע והמעיד עדות שקר בחבירו ראוי להשליכו לכלבים שנאמר לכלב תשליכון אותו וסמיך ליה לא תשא שמע שוא קרי ביה לא תשיא תשא המקבלו תשיא האומרו, והקדים המקבלו כמו שאמר ז"ל המקבלו יותר מכולם לפי שאילו לא היה מקבלו לא היה מספרו לו, נמצא שהוא הכשילו והחטיאו לכך עונשו גדול מכולם, והמעיד עדות שקר בחבירו שנאמר אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס, כי המעיד עדות שקר הוא בכלל לשון הרע, לזה כללו בפסוק אחד: