שפתי כהן על התורה, שמות כג:יב
שפתי כהן על התורה · Siftei Kohen on Torah, Exodus 23:12
Open in the reader →1ואמר ששת ימים תעשה. לפי שזה העולם נקרא עולם המעשה, וביום השביעי תשבות שהוא שובת בשנת הע', והוא מוכן לעולם שאין בו מעשה והוא עולם שכלו שבת. למען ינוח שורך וחמורך וינפש בן אמתך והגר, רמז על הגופים של הגלגולים, ועוד רמז על הנפש ועל הרוח והנשמה והגוף, זהו למען ינוח שורך וחמרך וינפש בן אמתך והגר. שורך וחמר"ך גימ' אני רוח עם המלה, וינפש היינו הנפש, בן אמת"ך גימ' אני הנשמה, והגר במ"ק גוף ע"ה, שהוא גר בארץ, וכה"א כי גר אנכי בארץ. ואמר כן תעשה לכרמך לזיתך, ע"ד הפשט לומר אם אתה הפקרת ארצך וכרמך וזיתך בשנה השביעית, אע"פ שהיא הפקר נקראים על שמך וכאלו העניים אוכלים מארצך ומכרמך ומזיתך, וכאלו אתה מאכילם ולך תחשב צדקה, אבל אם אתה גודרה לעצמך סוף שתשמטנה ונטשתה ותאכל חית השדה על כרחך, שיבואו חיות השדה ויפרצו הגדר ותאכל חית השדה, כדי שלא יניחו לך שום דבר, כמו שאתה היית רוצה ליקח הכל כן ימנע ממך הכל ולא יהיה לך שום זכות באכילתן, כתוב אחד אומר ואכלו אביוני עמך ויתרם תאכל חית השדה, וכתוב אחד אומר לך ולעבדך ולאמתך, הא כיצד יתקיימו ב' מקראות הללו אם לא על דרך שאמרתי שאם אתה גדרת לך ולעבדך יתרם תאכל חית השדה, ואם לאו ואכלו אביוני עמך ותחשב לך צדקה כמו שאמרתי, ובמדרש דורש ב' מקראות הללו חד לפירות מרובים וחד לפירות מועטים: