שפתי כהן על התורה, שמות לב:כ

1ויקח את העגל וישרוף באש ויטחן עד אשר דק. האש אינה שורפת הזהב אלא מתכת אותו והעגל היה מזהב ואיך אמר וישרוף באש, וכן הזהב אינו נטחן שאמר ויטחן עד אשר דק, ועוד איך לא קמו על משה כששרפו, יש רואה אלוה שלו נשרף ולא יהרוג עצמו עליו, אלא מיד שראהו משה לעגל אמר משה לזהב וכי לזה בראך הקב"ה ועילה אותך על כל המתכות והצפינך אצלו שנאמר מצפון זהב יאתה וקבלת עליך שתעשה ע"ז ויטעו בך, מיד נעשה עץ יבש ושלטה בו האש של קרון פניו ונשרף מאליו, וישרף כתיב ולא אמר וישרוף אותו באש לומר שמאליו נשרף ונטחן ונעשה עפר שכן במשנה תורה כתיב טחון היטב עד אשר דק לעפר ויזר על פני המים וישק את בני ישראל, לא אמר וישק את העם להראותם האלוה שלהם שסופו לצאת דרך השתן, אז נאמר עליהם יבושו כל עובדי פסל, ולפי שאמר וישק את בני ישראל ולא וישק את העם, ארז"ל שבדקן כסוטות שהקב"ה קנאי על ע"א. ולהראות לאומות שישראל לא ידע עמי לא התבונן אפילו אפילו בהרהור, השקה אותם ונמצאו טהורים ונאמר ואם לא נטמאה האשה וטהורה היא ונקתה ונזרעה זרע, שמיד צוה להם לעשות משכן וצוה אותם שיביאו זהב שנאמר וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב, כל הזהב שהביאו לא היה מספיק לארון ולכפורת שהיה עובי הכפורת טפח ואמתים ארכה ואמה רחבה והכרובים והמנורה שהיתה ככר והשולחן והבדים מצופים זהב וטבעות הארון והשלחן והמזבח ומזבח הזהב ומ"ח קרשים וט"ו בריחים וטבעותיהם וד' עמודים והכלים של המזבח והשלחן הכל היה זהב וזהב היה תשע ועשרים ככר ושבע מאות ושלשים שקל ודאי שלא היה בו חצי שיעור של חצי הכלים, אלא שהזהב שהביאו עשו פירות, וכן אמרו פרק בא לו ויבן את בית יער הלבנון אמר מר טוביה למה נקרא שמו יער לבנון לומר לך מה יער מלבלב אף בית המקדש מלבלב, וכה"א הנה מטתו של שלמה ששים וגו', של שלמה של מלך שהשלום שלו זה ב"ה, ולמה נמשל בית המקדש למטה מה מטה אינה אלא לפריה ורביה אף ב"ה כל מה שהיה בתוכו פרה ורבה שנאמר ויאריכו הבדים וכה"א והזהב זהב פרוים שהיה עושה פירות ע"כ. זהו ונקתה ונזרעה זרע להראות שלא חטאו בזהב, וכן כשצום בקרבנות אמר שור או כשב או עז וגו' ומיום השמיני והלאה ירצה, התחיל בשור, וכן הוא אומר אם עולה קרבנו מן הבקר, כל זה להראות שלא חטאו ישראל בעגל:

2ובזוהר ויזר על פני המים, ת"ח בההיא שעתא דתבר משה הלוחות צף אוקיאנוס מאתריה וסליק לשטפא עלמא חמא דאוקיאנוס סליק לגבייהו והוה בעי לשטפא עלמא מיד ויקח את העגל אשר עשו וישרוף וגו' ויזר על פני המים, קם משה על מי אוקיאנוס ואמר מיא מיא מה אתון בעאן אמרו וכי אתקיים עלמא אלא באורייתא דלוחות וכען באורייתא שקרו ישראל ועבדו עגלא דדהבא אנן בעו לשטפא עלמא, מיד אמר לון הא כל מה דעבדו הא מסיר לכון וכל אינון אלפין דנפלו מנייהו מיד ויזר על פני המים לא הוו משתככי מיא עד דנטיל מנייהו ואשקי לון מיד אשתקע אוקיאנוס באתריה, דהא בההוא מדבר לא הוה מיא דכתיב לא מקום זרע ומים אין לשתות ואי תימא ולבירא דמרים ארמי ליה, ח"ו דתמן שדי משה דכרנא בישא דא למשתי לבתר, ותו דעד כאן לא הוה להו בירא עד דאתו למדבר מתנה דכתיב באר חפרוה שרים וממדבר מתנה מתמן יריתו בירא, כתיב הכא על פני המים וכתיב התם על פני תהום ע"כ. א"כ פירוש על פני המים על פנים של זעם כאומרו לא הוו משתככי מיא, א"כ פירוש על פני המים על אפם ועל חמתם עד שנשתככו המים, ומה שאמר במשנה תורה ואשליך את עפרו אל הנחל היורד מן ההר, פירוש שבאו לקטרג על הנחלה שירדה להם מן ההר שהיא התורה שירדה בלוחות ונשתברו: