שפתי כהן על התורה, שמות לג:טו

1וכתב רקנאטי ז"ל, ויאמר אליו אם אין פניך הולכים, ארז"ל פרקא קמא דברכות מנין שאין מרצין לאדם בשעת כעסו שנאמר פני ילכו והניחותי לך המתן עד שיעברו פנים של זעם. משמע לפי דבריהם שהפנים האלו הם פנים של כעס, וכוונתם כי הבטיח הקב"ה את משה שעדיין יהיה עת וזמן שיתרצה להם ולא פירש מתי יהיה זה, על כן השיבו אם אין פניך הולכים עתה אל תעלנו מזה, ויהיה לפירוש הזה הולכים, שילכו, ר"ל שיסתלקו, לא שיבאו עמנו. ענין אחר פני ילכו. ר"ל המלאך הגואל שנאמר ומלאך פניו הושיעם, ומלאך הברית אשר אתם חפצים, ונקראים פנים כי הם פני הזעם לכלות האויבים, וכן היה כוונת אונקלוס שתרגם שכינתי תהך והניחותי לך שלא אתנהג עמך במה"ד העזה אלא מדה כלולה מרחמים מלשון ואתם כהני ה' תקראו, ומשה השיבו אם אין פנים הולכים, גדולים צדיקים שיודעים לפתות את בוראם הפנים האלו הם פני האמת והרחמים, אע"פ שאמר פני ילכו, לא לבקש פנים של זעם אחר שחטאו כי לא יוכל לשאת עון ופשע, רק בקש שיבא עמהם פנים בפנים וימחול פשעם, כי כן היו התנאים פ' וארא שאמר וארא אל אברהם באל שדי, אבל לך אני נראה בפנים המאירים שהם פני האמת והרחמים ע"כ. וכן כתב הרמב"ן ז"ל. והכוונה שא"ל הקב"ה פני ילכו היא השכינה שהיא כלולה מדין ורחמים, ומשה לא רצה שמא יפגעם במה"מ שבה, אלא אמר שילכו פני הרחמים שהיא מדתו, לזה אמר פניך שהיא מדתו של יעקב שנאמר מבקשי פניך יעקב סלה. ומה שהוכרח הרב לפרש כן הוא לפי שהוקשה לו אחר שאמרו פני ילכו מהו ויאמר אליו אם אין פניך הולכים וגו'. ובמה יודע אפוא וגו', א"ל במה יודע לכל כי מצאתי חן אני ועמך הלא בלכתך עמנו כי יאמרו שאר אומות כעס עליהם ולא חזר להם לעולם ואומה זו הכעיסה ועשו מה שעשו וחזר להם, יאמרו ודאי כי מצאו חן בעיניך, חן אשה על בעלה, זהו ונפלינו אני ועמך, נהיה מופלאים בעיני האומות ובעיני כל השרים ולא יקטרגו עלינו מכל העם אשר על פני האדמה שיאמרו מה ראה באלה יותר מכל האומות, אם הוא בשביל קבלת התורה כבר כפרו בה אלא ודאי שמצאו חן והחן אין בו. טעם, כי קודם שחטאו אמרו בדין הוא שילך עמהם ולא יעזבם, ויעשה עמהם כל הטובות שעשה במן ובבאר ובענני כבוד, לפי שהלכו אחריו ובטחו בו והניחו כגן ה' בארץ מצרים והלכו במקום נחש שרף ועקרב וצמאון אשר אין מים וקבלו את התורה וקבלו אלהותו, א"כ באמת ובדין הוא שיעשה עמהם כל מה שעשה, אבל עתה שכפרו בך ואתה אוהב אותם ולא עזבתם, ודאי בזה יזכר החן שמצאו מציאה גדולה. ומה שאמר אני ועמך, כוונתי לומר כי גם הוא לא היה מן הראוי ליעשות מנהיגם מאחר שכל כך הפציר בשליחותו, במראה הסנה פעם ראשונה אמר מי אנכי כי אלך אל פרעה, אח"כ אמר והן לא יאמינו לי, אח"כ אמר בי ה' לא איש דברים אנכי, אח"כ אמר שלח נא ביד תשלח, אח"כ אמר הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה, אח"כ אמר הן אני ערל שפתים וגו' וכ"כ הפצרות, היה לך לשנוא אותי ולבקש אחר אלא שמצאתי חן בעיניך. ואמר ונפלינו אני ועמך כמו שהתנהגת עמי מה שלא עשית כן לשום נברא ולא לנביא ולא לאבות, כי לאבות נגלית עליהם באל שדי באספקלריא שאינה מאירה ועלי נגלית באספקלריא המאירה ומדבר עמי פנים בפנים והכל מפני כבודן של ישראל, כן ג"כ ער זה הדור צריך שתתנהג עמהם, כדי שיהיו המתנהגים והמנהיגם שוים, זהו ונפלינו כמי שהבדלתני משאר נביאים כן זה הדור צריכים שיהיו מובדלים ומופלאים מכל הדורות שעתידין לבא, זהו אומר מכל העם אשר על פני האדמה, ולא אמר מכל העם לבד אלא אשר על פני האדמה לדורות העתידין לבא. וכן היה כי לא היה דור בעולם כדור המדבר: