שפתי כהן על התורה, שמות לד:ו

1ויעבור ה' על פניו ויקרא, למד למשה היאך ילמד סניגוריא על ישראל, אמר לו אמרת לי זכור לאברהם ליצחק ולישראל ואילו לא היה להם זכות אבות הייתי מאבדן אלא מכאן ולהבא הוי אומר ה' ה' אל רחום וחנון וגו', אמר הקב"ה בעולם הזה למדתי למשה סנגוריא ולעתיד אני מדבר בצדקה רב להושיע וכן אמרו בגמרא מסכת ר"ה פ"א א"ר יוחנן אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו מלמד שנתעטף הקב"ה כש"ץ וקרא לו למשה ואמר לו כל זמן שישראל חוטאים לפני יעשו כסדר הזה ואני מוחל להם:

2וכתב הרקנאטי ז"ל ויתיצב עמו שם, כענין כי שמי בקרבו, אמר כי השם הגדול ירד בענן הכבוד. ויתיצב עמו שם, השם המיוחד נתיצב בכבודו, וזהו רמז מלת שם כדאמר בספר הבהיר, משם רועה אבן ישראל הוא המקום שנקרא שם ושם חביון עוזו, ויקרא בשם ה' רמז לסוד היחוד כי השכינה נקראת שם והזמין שם השם המיוחד כד"א כי שמי בקרבו ע"כ. ויעבור ה' על פניו, רמז על מה"ד שכובש אותה בחזקה, וכן פירש"י ז"ל ישא ה' פניו אליך יכבוש כעסו, ויקרא ה' ה' אל רחום וחנון, ה' ה' אל ג' שמות, ה' קמא כנגד ו' הויות הכמוסות באין סוף, ולזה יש פסיק שאין להאריך ואין להרהר כי הן נעלמות ושם תר"ך עמודי אור הבאים לכתר שהם אור צח אור מצוחצח אור קדמון, ג' פעמים אור, תרכ"א, כתר א', היינו קדמון א', אין להרהר אפילו במחשבה אלא רצוא ושוב, ולזה פסיק טעמא וכל המהרהר בו הוא נכרת, ולזה רואה שם הכתר שאם עלה למעלה הוא נכרת, ולזה רמזו ז"ל מה למעלה מה למטה אינו חס על כבוד קונו, ה' תנינא היא יו"ד ה"י וי"ו ה"י שנעלמו, ולזה אמר ה' הוא אל והוא אל עליון, והוא א"ס. אל, אל"ף למ"ד גימ' עם המלה קו"ף, על זה א"ר עקיבא קוף זה הקב"ה, הנה הג' שמות הם בהעלם והם רחמים גמורים שאין בהם דין כלל, ואחר שמושכין מכאן הכל חוזרים להיות רחמים אפילו מדת הפחד כמו שאמר על פניו, ומי שמכוון בהם יפיק שאלתו, ועל זה ארז"ל ברית כרותה לי"ג מדות שאינם חוזרות ריקם, הרי ג' כמוסים, ועשר ספירות הרי י"ג, ולזה וירד ה' בענן וגו' ויקרא מלשון זמון שזמנם כולם בשם שהיא כ"י, ולזה אמר אח"כ ילך נא ה' בקרבנו, ואחר שהודיעו השפעת הרחמים ממקור הרחמים הגמורים אמר ילך נא ה' בקרבנו כי עם קשה עורף אין אנו מפחדים מהדין שבה מאחר שידענו למשוך להצינורות הרחמים, וסלחת לעוננו וכ"ש לחטאתינו כי הכל רחמים גמורים ובמקום שיש רחמים יש סליחה שנאמר לה' אלהינו הרחמים והסליחות, ועל זה אמר הנה אנכי כורת ברית שכרת לו ברית שאינם חוזרות ריקם:

3ורב חסד. שהוא רב על החסד שמלבד שמוסיף לו יותר כמו שנאמר ומרבה להיטיב, ואמת שמאמת דברו הטוב. נוצר חסד לאלפים כשעושה אדם חסדים מצות רבות ומביט ורואה דורות אחרונים בני בניו ויוצאי חלציו שאין להם זכות, שומר להם זכות אבותם ומאכילם בזכות האבות, וכה"א שומר הברית והחסד לאוהביו כו'. נושא עון שמכריע כף הזכיות, ופשע וחטאה שחושב הזדונות כשגגות לפי שיצר לב האדם רע מנעוריו, ואחר שחושב לו המזיד כשוגג אח"כ ונקה, מנקהו מכל וכל, וכל זה מרוב רחמיו על ברואיו כי לא תהו בראה. וכתב רקנאטי ז"ל ונקה היא המדה האחרונה רמז בה לסוד העבור, כי ע"י הפקידה ויתלבנו ויתנקו כתמי הנפש, זהו פוקד עון אבות על בנים וגו', ומפני כי הנקייות אינו שוה בעון ופשע וחטאה, כי כפי חטא האדם כן היא פקודתו, לזה קרא לכל אחת מדה ע"כ:

4י"ג מדות גימ' אחד, כתב רקנאטי ז"ל לומר שאין מדותיו חלוקות ונפרדות רק כולם אחת, וזהו יחוד שלם ממיני היחוד, שאין המדה נחלקת ונפרדת לפניו רק כולם אדוקות בו ופועל בכולם כרצונו, ולכך נקרא אחד שאין אחד כמוהו בשכמל"ו, ואמר ונקה על דרך שפירש בזוהר פ' בלק על ויסרתיך למשפט ונקה לא אנקך וגו', ז"ל, אקדים קוב"ה אסוותא לישראל עד לא יעלון לדינא בגין דייכלון לקיימא ביה, ומאי אסוותא היא, בכל שעתא ושעתא קוב"ה יהיב בהו יסורין לישראל זעיר זעיר בכל זמנא וזמנא ובכל דרא ודרא בגין דכד יעלון ליומא דדינא לא ישלוט עלייהו דינא, ונקה לא אנקך מהו, אלא כך, ישראל בלחודייהו לא עאלין לדינא אלא עם שאר עמין וקוב"ה עביד לון לפנים משורת הדין והוא מכפר עלייהו, ובזמנא דעאלין לדינא שאר עמין מה עבד, ידע קוב"ה דהא סמא"ל אפוטרופוסא דילהון ייתי לאדכרא חוביהון דישראל וכניש לוו כלהו לגביה ליומא דדינא, אקדים להו אסותא ועל כל חובא וחובא לקי להו ביסורין זעיר זעיר ודא הוא ונקה ביסורין ובגין כך בדינא דקשוט לא אנקך בעלמא דאתי בתר דסבלו יסורין זעיר זעיר ותו לא אנקך, אע"ג דאתון בני לא אשבוק חוביכון אלא אתפרע מנכון זעיר זעיר בגין דתהוון זכאין ליומא דדינא רבא, כד אתון לדינא אתא סמא"ל בכמה פתקין עלייהו וקוב"ה אפיק פתקין דייסורין דסבלו ישראל על כל חובא וחובא ונמחין כל חובין ולא עביד לון וותרנותא כלל כדין תשש כחיה וחיליה ולא יכיל לון ע"כ, על זה הדרך נאמר כאן ונקה ע"י יסורין לא אנקה דלא אעביד וותרנותא: