שפתי כהן על התורה, שמות ד:יב

1עוד במדרש אם נאמר אהיה עם פיך למה נאמר והוריתיך, ואם נאמר והוריתיך למה נאמר אהיה עם פיך, אלא אהיה עם פיך זה פתיחת פה ומענה לשון והוריתיך זה גנזי חכמה שגלה לו הקב"ה כל גנזי חכמה ותורה ומדע וגנזי חיים, והראהו מה שעתיד להיות לעוה"ב, וכיון שראה בפרגוד של הקב"ה כתות כתות של סופרים ושל סנהדרין שהיו יושבין בלשכת הגזית ודורשים התורה במ"ט פנים טהור ומ"ט פנים טמא והראהו ר' עקיבא שהיה דורש כתרי אותיות אמר אין לי עסק בשליחותו של מקום שנאמר ויאמר ה' שלח נא ביד תשלח, מה עשה הקב"ה שגרו לשר של חכמה ותפשו למשה והוליכו למקום אחר והראה לו בפרגוד של הקב"ה ריבי רבבות של סנהדרין שיושבים ודורשים ואומרים הלכה למשה מסיני מיד נתקררה דעתו של משה ע"כ. ויהיה פירוש והוריתיך אשר תדבר לפי זה המדרש בוא ואראך כל מה שאתה עתיד לחדש ולדבר וללמוד וללמד הכל על שמך. זהו אשר תדבר, וכל זה כדי שלא יקטין עצמו כל כך, ויאמר בי אדני שלח נא ביד תשלח, אחר שאמר ההתנצלות שהיה לו מצד הדבור שלא היה לו, עתה מצא לו התנצלות אחרת ולא שהוא ממאן שלא ללכת כמו שאמר במדרש ר' תנחומא את סבור שלא ע"פ משה שלא ילך, לא עשה אלא כמכבד לאהרן, אמר משה עד שלא עמדתי היה אהרן אחי מתנבא להם שמונים שנה שנאמר הנגלה נגליתי לבית אביך בהיותם במצרים לבית פרעה, הנבואה היא איש שקוצי עיניו השליכו וגו', וכל השנים הללו היה אהרן מתנבא להם ועכשיו אני בא לתחומו של אחי שיהא מצר לכך לא בקש משה ללכת, א"ל הקב"ה אהרן אחיך לא יקשה עליו הדבר אלא ישמח תדע שהוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו ולא בפיו אלא בלבו יותר מבפיו, ארשב"י הלב ששמח בגדולת אחיו ילבש אורים ותומים שנאמר ונתת אל חושן המשפט את האורים ואת התומים והיו על לב אהרן וכו' ע"כ, ופירוש הלב ששמח ילבש אורים ותומים, הוא כמו שאהרן שהיה בלב היה בפיו כן אורים ותומים אומרים הדברים בתמימותם ובשלמותם לאמיתתם כן מי שלובשם יהיה פיו ולבו שוים, ולזה נחסרו אורים ותומים בבית שני פירוש נחסרו שלא היו מאירים דבריהם, לפי שמי שהיה לובשן לא היה פיו ולבו שוים, כמשאז"ל (יומא ט') בבית ראשון שמשו י"ח כהנים ובבית שני יותר מש' שהיה ביניהם רכילות ולשון הרע. ומה שאמר ביד תשלח הכוונה על הנבואה של אהרן שנאמר וביד הנביאים אדמה, ולזה אמר ביד, לפי שהוא יותר ראוי לפי שהנבואה מוחזקת בידו עתה פי שנים. ויחר אף ה' במשה, אמר לו הטענה שאמרת שאתה כבד פה והיא יותר חזקה מטענת אהרן שהוא נביא א"כ מאחר שאמרת הטענה שהיא יותר חזקה וא"ל מי שם פה ועתה לך איך אח"כ תאמר טענה חלושה. אפילו שיהיה נביא אינו ראוי לשליחות זו אלא אתה כמו שאמר בתחלת הפרשה ואמר ידעתי כי דבר ידבר, א"ל שני דבורים נמסרו לו, אחד דבור טוב שהוא וידבר אהרן את כל הדברים וכתיב ויעש האותות לעיני העם ויאמן העם, ודבור אחר של השפלה והכנעה של ישראל, ופירוש ידבר כמו ידבר עמים תחתינו שהוא דבור של אהרן, שאמר ויאמר אהרן למי זהב התפרקו שהוא ענין העגל שהוא עון גדול לישראל שני דבורים אלו נמסרו לו, ולזה אמר ידעתי וגו', א"כ אינו ראוי לשליחותי. עוד אמר דבר ידבר, שני דבורים של גנאי יש בו שאין ראוי לשליחותי, א' ותדבר מרים ואהרן במשה וב' דבר למי זהב, ולפי שיש בו ב' דבורים אלו אינו ראוי. שמן הראוי היה שהוא יעשה שליחותי שהוא גדול ממך ויש לו פ' שנה שהוא מוכיחם אלא ידעתי שעתיד לומר אלי ב' דבורים לזה איני שולחו. אלא לפי שהוא אחיך וישמח בלבו ילבש אורים אבל להיות נביא במקומן לא:

2ובזוהר אמר על מי שהוא מדבר לשון הרע ז"ל אתא לאסתאבא מסאבין ליה במלה דלתתא אתער מלה אחורא, זהו דבר מלה דלתתא ידבר מלה אחרא:

3ומה שאמר אחיך. כי ידוע הוא שהיה אחיו, אלא לומר לו שלא נתנבא אלא מיום שנולדת וממך נאצלה לו הנבואה, שהרי אמר המאמר של תנחומא אמר משה עד שלא עמדתי היה אהרן אחי מתנבא להם פ' שנה, א"כ לפי זה המנין יבא נבואתו יום הולדת משה כשהיה אהרן בן ג' שנים שנאמר ומשה בן פ' שנה ואהרן בן פ"ג שנה בדברם אל פרעה, ולזה ויחר אף ה' במשה ואמר הלא אהרן אחיך כשנהיית לו אח חלה עליו הנבואה, א"כ אתה עיקר והוא טפל לך, ולזה אמר ואהרן אחיך יהיה נביאך, לומר שנבואתו ממך, וראיה לזה ודברת אליו שמיד שתדבר אליו ושמת את הדברים בפיו, הרי הדברים מושמים ומסודרים בפיו בדבורך לבד: