שפתי כהן על התורה, שמות ד:כד

1ויהי בדרך במלון. כל זה היה כדי להראות לצפורה שהיא גרמה לו כדי שתלך לבית אביה, כי הוא הולך בשליחות גדול להוציא עם גדול מעבודת פרך, והם צועקים וצעקתם עלתה לפניו ואינם נותנים דמי לו מרוב צרת השעבוד וצריך ללכת יומם ולילה, והעוסק במצוה פטור מן המצוה וכמו שאמרו בסוכה הולכי דרכים ביום פטורים ביום וחייבים בלילה והולכים בלילה פטורים בלילה וחייבים ביום, ומשה נתעסק במלון לפי שהיה לו טפול בנים ואשה, וא"א ללכת עמהם יומם ולילה, כי אם ילך עמהם ביום צריך ללון עמהם בלילה כדי שינוחו מעט מיגיעת הדרך, ואם יעשה כן כל לילה ולילה לא ילך במהרה, לזה במלון ראשון אירע זה כדי שתדע הדבר שכשהוא לן במלון אינו עוסק במצוה, שהרי כשהיה הולך לא פגע בו וכשבא ללון פגע בו במלון ראשון כשתראה כן ותשמע דבריו של אהרן כמ"ש תחזור לבית אביה. ומה שלא מלו משה פירש רבינו חננאל ז"ל כי משה לא היה שם במלון, כי כן הזכיר למעלה ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על החמור, וביאור הכתוב ששלח אותם לפניו ואחר כן וישב משה מצרימה, וכיון שכן לא היה משה עתה במלון. ואמר ויבקש המיתו לנער, שהיה המלאך נעשה כמין נחש ובולעו מראשו ועד ירכיו וחוזר ובולעו מן רגליו עד מקום המילה, ואז ותקח צפורה צור כי הבינה שהיה העונש על שאיחרה זמן המילה ולא מלה אותו ביום שמיני, כן כתב רבינו בחיי ז"ל על שם רבינו חננאל ז"ל, והוא דחוק, ועוד שהוא פירש ויבקש המיתו, לנער, וכל המפרשים ורש"י ז"ל פירשו שהוא על משה, וכן המתרגם וכן אמר בזוהר ויבקש המיתו למאן למשה, א"ל הקב"ה וכי את אזיל לאפקא ישראל ולאכנעא מלכא רבא ואת אשדית מינך ית קיימי דברך לא אתגזר, מיד ויבקש המיתו, תאנא נחת גבריאל בשלהובא דאשא לאוקדא ליה ואתרמי חד חויא לקטלא ליה עד דקמת צפורה וגזרתיה ואשתזיב, הה"ד ותקח צפורה צר, אסוותא, דכתיב ותכרות את ערלת בנה ע"כ:

2שמעתי למה צר ולא סכין. כי ודאי היה להם סכין כי מי שלוקח אשתו ובניו והולכין למלון ודאי שלוקחין כלי תשמישי הבית, אלא לפי שהברזל לא היה לו חלק בקדושה שנאמר לא תניף עליהם ברזל לזה לא נזכר סכין בתורה, שאף בעקידה נאמר ויקח את המאכלת דבר שחותך ואוכל, וכן ביהושע נאמר לו עשה לך חרבות צורים. אמר בילקוט א"ר אמי בד' מקומות נאמר בלשון הזה עשה לך, בג' נתפרש באחד לא נתפרש, עשה לך תבת עצי גופר נתפרש אעין דקרדום, עשה לך חרבות צורים נתפרש גלבין דטנרי, עשה לך שתי חצוצרות כסף נתפרש, עשה לך שרף לא נתפרש, הרי חרבות צורים פירוש טנרא וכן מצור החלמיש מטנרא תקיפא, אבל כשבא דוד להרוג לגלית ולקח ה' חלוקי אבנים ונעשו אחת, והיה כובע נחושת על ראשו א"ל הקב"ה לברזל תרכך עצמך שתכנס בך האבן ואעשה לך חלק בקדושה זו אזמל של מילה וסכין של שחיטה, וזה אחד מהדברים שהשליט הקב"ה הרך בקשה. וכתב הרב מנחם רקנטי ז"ל בענין המליקה שלא להניף ברזל על הקרבן שהרי אפילו במזבח נאמר לא תניף עליהם ברזל כ"ש בקרבן עצמו אמנם בקרבן הבהמה א"א בענין אחר ע"כ. עוד כתב ר' בחיי ז"ל שראה בפירוש רש"י כי משה היה במלון אבל היה חולה ולא היה יכול למולו ומלתו צפורה ע"כ. ויכולים לומר עד"ה למה נתרשל משה והיה סבה שמלה אותו צפורה, הוא לפי שמשה אין לו חלק בערלה כלל, כי הוא פרי בלא קליפה והתורה אמרה המול ימול מי שנמול ימול ומשה נולד מהול, וכראות צפורה שבא המלאך לבולעו ראתה ששמה צפרה צרפה צ"ר פ"ה גימ' מילה, אז הבינה שאין הדבר תלוי אלא בה, לזה לקחה צר ולא סכין כי שמה גורם כמו שאמר בזוהר שהוא אסוותא מלשון צרי, א"כ לזה היה הסבה ע"י צפרה כי אש"ה בגימ' ערלה ע"ה, צר צד"י רי"ש בגימ' שד"י ברחמי"ם, שהבינה שהיה המלאך של רחמים שלא רצה להורגו אלא להשלים י' של שד"י כדי שלא יפגע בו שד:

3שמעתי שמה שנתרשל למולו הוא מפני שנשבע ליתרו שהבן הראשון יהיה לע"ז ולכך לא מלו כשהיה בביתו וכשיצא חוץ מביתו שלא היה ברשותו היה לו למולו ונתרשל ולכך נענש, ולפי זה הפירוש זה הבן הוא גרשום וכל המפרשים אמרו שהוא אליעזר, וכן פירש רש"י ז"ל, ואמר ב"פ חתן דמים כמו שאמר במדרש ששני מלאכים היו אף וחמה ומשה רצה להרגם עד שאמר לו הקב"ה הרף מאף ועזוב חמה, ואפשר שהיו שנים לפי שהאחד היה בולעו מראשו, ואפשר שהוא של אף שהיה בא לו מצד אף שהוא מצד ראשו והאחד בא לו מצד רגליו עד מילה, וזהו חמ"ה נוטריקון חוץ מן המילה, ואמר ותכרות את ערלת בנה ואח"כ ותגע לרגליו היל"ל קודם ותגע לרגליו ותכרות, אלא היא עשתה מילה בלא פריעה זהו ותכרות את ערלת, שכרתה את הערלה לבד, וכשבא חמה ובלעו חוץ מן המילה הבינה שעדיין לא נשלמה ועשתה פריעה, וזהו אז אמרה חתן דמים, קודם אמרה חתן דמים אתה לי בחשבה שבכריתתה הערלה נשלמה כשראתה שבא ובלעו אז עשתה הפריעה, וירף ממנו וגו' אז אמרה חתן דמים למולות, ב' מילה ופריעה, חתן דמים למולות ר"ת חדל, שחדל ממנו המלאך, וכן למולת גימ' תק"ו ששתק מעליו, אמרה חתן דמים ר"ת אחד, שייחדה ש"ש שזו היא כוונת כל מצוה לייחד בה ש"ש, וכן נוהגים לומר פסוק שמע ישראל שיש בו ייחוד ש"ש ופסוק אחד אלהינו וגו' במילה. אז אמרה חתן דמים ר"ת אחד אלהינו. ומנהג ישראל תורה שהכל רמוז בתורה וכן מילה במ"ק אחד ולפי שהיא מלה ולא מל אותו מהול אמר למולת חסר: