שפתי כהן על התורה, שמות ו:יב
שפתי כהן על התורה · Siftei Kohen on Torah, Exodus 6:12
Open in the reader →1ויאמר משה הן ב"י לא שמעו אלי גו'. אמר משה אם בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה, ואתה כבדתו שקראתו מלך, לא יהיה אלא אחד העם ראוי שלא ישמע מאחר שאני ערל שפתים, ואח"כ אמר וידבר ה' אל משה גו' ויצום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים לא תקראנו בשמו כי מלך הוא, ואני נתתי לו המלכות כדי להתכבד בו ולהראות גבורתי לכל העולם, כמו שאמר ואכבדה בפרעה אם כן לא יהיה קל בעיניך. אחר כן אמר הם המדברים אל פרעה מלך מצרים, קראו מלך לעלויים של משה ואהרן שהם מדברים עמו והם שלוחים אל מלך לא להדיוט, כל זה הוא לעלות לאהרן ולמשה לומר ראו עם מי הייתם מדברים שלא ע"י תורגמן אלא הם בעצמם הם המדברים. אח"כ אמר וידבר ה' אל משה דבר אל פרעה מלך מצרים וגו') קראו מלך לומר שילך בשמחה ויראה למי משלחו, אצל מלך, לא אל אחד העם ולא אצל הדיוט. ויאמר משה לפני ה' הן אני ערל שפתים ואיך ישמע אלי פרעה, לא יהיה מל אלא אחד העם איני כדאי לדבר עמו, א"ל הקב"ה אני קראתיו מלך אינו בערך עיליו אלא בערכך שאתה מדבר עם מלך ומקביל פניו ונכנס ויוצא, ועתה מאחר שאתה נפחד ונבהל מפניו שאמרת שאינך כדאי לדבר עמו, ראה נתתיך אלהים לפרעה רב עליו ולא יקרא עוד מלך אלא פרעה, כדי שלא תבהל ממנו ותלך אליו באבירות הלב, לז"א ראה נתתיך אלהים לפרעה לא מלך, ע"כ מכאן ואילך, בא. אל פרעה, דבר אל פרעה, אל תבהל ממנו כלל לא יהיה בעיניך אלא כאחד העם. ומ"ש כאן ערל שפתים ולעיל אמר כבד פה, לומר מאחר שבני ישראל לא שמעו הוא משום שאני ערל שפתים אטום, לא כבד פה לבד, לפי שכמו שהדבור יוצא כן עושה רושם למי שנדבר אליו, כמשאז"ל על פסוק סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא אמרו כל מי שיש בו יראת שמים דבריו נשמעים, כמו מי שאומרם הוא ירא ומוציא הדברים מהלב כן השומעים נכנסים בלבם, כאשר יסעו כן יחנו, כן אמר משה לפי שאני אטום וסתום לזה לא שמעו דברי, לומר שאין העכוב שלא שמעו מהם אלא ממני, כפי מוצאם כן חנייתם, לז"א הן בני ישראל לא שמעו, שהיה מן הראוי מאחר שהדבור הוא מפיך אל פי שיעשה בהם רושם, ומאחר שבהם לא עשה רושם א"כ איך ישמעני פרעה:
2וסוד הענין הוא כמו שאמר בזוהר ז"ל. ת"ח כתיב הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים. מאי ואני ערל שפתים והא בקדמיתא כתיב לא איש דברים אנכי כי כבד פה וכבד לשון אנכי והקב"ה השיב לו מי שם פה לאדם ואנכי אהיה עם פיך, ס"ד דלא הוה כן דהשתא אמר ואני ערל שפתים, אי הכי אן הוא מלה דאבטח ליה קב"ה בקדמיתא, אלא רזא משה איהו קלא, ודבור דאיהו מלה דיליה הוה בגלותא והוה אטים לפרשא מלין אמר ואיך ישמעני פרעה בעוד דמלה דילי איהי בגלותא דיליה דהא לית לי מלה, הא אנא קלא ומלה גרע דאיהי בגלותא ועל דא קב"ה שתף אהרן בהדיה. ת"ח כל זמנא דדבור הזה בגלותא קלא אסתלק מיניה ומלה הוה אטום בלא קול, כד אתא משה אתא קול. ומשה הוה קול בלא מלה בגין דהוה בגלותא וכל זמנא דדבור הוה בגלותא משה חז"ל קלא בלא דבור, והכי אזיל עד דקריבו לטורא דסיני ואתיהיבת אורייתא ובההוא זמנא אתחבר קל בדבור וכדין מלה מליל, הה"ד וידבר אלהים וגו' וכדין משה אשתכח שלים במלה כדקא יאות ואמר משה ידבר והאלהים יעננו בקול, קל ודבור כחד בשלימו, ועל דא משה אתרעם דמלה גרע מיניה כו', ת"ח בגיני כך משה לא הוה שלים בקדמיתא דאתחזי דאיהו קול ואתי בגין דבור לאפקא ליה מן גלותא כיון דנפק מן גלותא ואתחברו קול ודבור כחדא בטורא דסיני אשתלים משה ואתסי ואשתכח קל ודבור כחדא ע"כ. וכן במדרש ז"ל עד שלא זכה לתורה כתיב בו לא איש דברים אנכי כיון שזכה משה לתורה נתרפא לשונו והתחיל לדבר שנאמר משה ידבר וגו', וכה"א וידבר משה את אשר דבר וגו':