שפתי כהן על התורה, שמות ו:כ

1ויקח עמרם את יוכבד דודתו, והתורה עתידה לומר ערות דודתך לא תגלה, ושבט לוי קבע מדרש במצרים ולא פסקה מהם תורה ועליהם נאמר יורו משפטיך ליעקב. אלא הטעם הוא כמ"ש בענין תמר שיחס המלכות ותפארת כל ישראל ומלך המשיח הוא ממנה, וכדי להסיח דעתו של שטן שלא יקטרג ויארב לו בדרך נעשה אותו ענין כדי שיאמר שתפארת ישראל ומלך המשיח אינם אלא ממקום שהוא בתכלית הקדושה והטהרה עד אין סוף ומזה הענין א"א לצאת ויסיח דעתו, כן היה כאן בגואל הראשון כדי שיסיח דעתו ובפרט בשעת הסכנה של גזרת כל הבן הילוד וגו', אם היה יודע היה מקטרג, לזה בא עד"ז, וע"ז סתם הדברים ואמר וילך איש ולא פירש, מי הוא, ויקח את בת לוי ולא פירש מי היא, והיתה בת קל"ג שנה. ומה שיחס משפחת לוי הכל הוא למצוא המרגלית שהוא פינחס פן יחס שאלמלא הוא היו כלם כלים כמ"ש ולא כליתי את בני ישראל. א"כ הוא חס עליהם, פינחס פני חס, שחס עליהם וסלק פני הזעם מעליהם, א"כ לזה התחיל אלה ראשי בית אבותם וסיים אלה ראשי אבות הלוים. קודם אמר ויקח עמרם את יוכבד דודתו, ויקח אקרן את אלישבע וגו', שהלכו אחר היחס, אבל באלעזר לא אמר ויקח אלעזר, לקח לו ולא הלך אחר היחס, והיתה סבה מאתו יתב', ואמר מבנות פוטיאל ולא אמר בת פוטיאל, הוא כמו שאמרו בגמרא אמרו אם אמה מיתרו אם אבוה מיוסף, אם אמה מיוסף אם אביה מיתרו והכל ברמז, ואמר ואלעזר לקח לו מבנות פוטיאל, והכל ברמז, שאלמלא כן לא היה יכול פינחס להרוג לזמרי, לפי שהחרב שבו היא ההריגה נתנה לעשו, ולזה הכהו ברמח שהוא עץ וברזל, פן פינחס מאהרן ומיתרו, ומאותו החלק שהיה בו מצד אבי אמו שהוא הברזל בו הרגו, ולזה היה ברומח ולא בחרב, וזה א"א לעשותו אלא על ידו לפי שהוא מורכב מאהרן שהוא המטה של הרומח, ומיתרו שהוא הברזל שבו, ולזה רמ"ח רח"ם חר"ם. ד"פ ב"ן בגי' פינחס, ולז"א וירא שראה שא"א לעשות דבר זה אלא הוא, לזה ויקם מתוך העדה:

2ואפשר עוד לומר שלזה ייחס ראובן ושמעון לפי שהוא קנא על הברית וראובן שכב עם בלהה שחטא בו, ושמעון ג"כ בענין זמרי, והוא כפר עליהם, א"כ אלה ראשי שהם ראובן ושמעון שנולדו ראשונה הוא היה סבת קיומם. ומצאתי קצת סיוע לדברי מהזוהר ז"ל, ת"ח ואלעזר בן אהרן לקח לו מבנות פוטיאל ותלד לו את פינחס אלה ראשי אבות הלוים, וכי אלה ראשי והא הוא בלחודוי הוה אלא, בגין דפינחס קיים כמה אלפין ורבואן מישראל והוא קיים לראשי אבהן (לואי) כתיב, ביה אלה. תו ותלד לו את פינחס אלה ראשי אובדא דראשי דלואי אשתכח ביה מה דאינון גרעו ואתוקדו הוא אשלים ורוח כהונתא שריא ביה טסטוקא דתרוייהו אובדא דרישי דלואי אשתכח ביה. ומאן נינהו נדב ואביהוא אינון פרישו את קיימא מאתריה ואיהו אתא וחבר לון ואדכר הכא על מה דליהוי לבתר. ואי תימא אמאי אדכר הכא פינחס אלא חמא קב"ה לאהרן בשעתא דאמר ואזכור את בריתי דזמינין תרין בנוי דאהרן לאפגמא ליה להאי ברית והשתא דקא משדר ליה למצרים בעא לאעברא ליה כיון דחמא דקאים פינחס וקיים ליה להאי ברית באתריה ואתקין עקימא דילהון מיד הוא אהרן ומשה, אמר קב"ה השתא הוא אהרן איהו דאהרן דקדמיתא, הוא אהרן ומשה אשר אמר וגו', הם אהרן ומשה מבעי ליה אלא לאכללא דא בדא רוחא במיא. הוא משה ואהרן לאכללא מיא ברוחא ועל דא כתיב הוא ולא הם: