שפתי כהן על התורה, בראשית ב:א

1יום הששי ויכלו השמים. כשבא יום ששי בסיון שקבלו ישראל התורה אז בקבלתם ויכלו כביכול כאילו נעשו שותפים להקב"ה במעשה בראשית ויכלו כתיב שנאמר אם לא בריתי וכו', א"כ ביום הששי הידוע שהוא ששי בסיון אז נשתכללו השמים והארץ כתרגומו ונשלם השם, ולזה לא נזכר שם הוי"ה בבריאה שאין התכלית בבריאה כי אם בקבלת התורה שניתנה בשם אלהים, שנאמר וידבר אלהים וכו', זהו בראשית ברא אלהים בשביל אלהים את השמים את היא התורה שהיא מורכבת על כ"ב אותיות שתחילתן אל"ף וסופן תי"ו, וכן אמרו חז"ל על פסוק אנכי תכנתי עמודיה סלה, שבאנכי ה' אלהיך נתכן העולם זהו וכל צבאם, תרגום ואם לא יחפוץ יצבי, וכל צבאם כאילו אמר וכל חפצם, כי החפץ הוא בקבלת התורה. ולפי הפשט צבא השמים הם הגלגלים ושבעה כוכבי לכת וי"ב מזלות ולפי שכוכב שבתאי שהוא שולט ביום שבת הוא מורה על חורבן ושבי ורעב, לז"א ויכל אלהים כילה כל דינין שבו במה כילה אותם ביום השביעי כשבא יום השביעי, לזה היה שבתאי ביום שבת להתיש כחו באכילה ובשתיה ובמלבושים נאים ובעונה ולענגו בכל מיני עונג הפך מכל מה שמורה כוכב שבתאי, ואמר מלאכתו אשר עשה ולא אמר מכל מלאכתו לרמוז למה שאז"ל עשרה דברים נבראו בין השמשות, אותם עשרה דברים אינן גמר מלאכה אלא כלים לעשות בהם מלאכה, ואמר יום השביעי ג"פ לרמוז לשני שבתות ולמעלי דשבתא שנקראת שעת כלה, ויכל אלהים היא שבת מלכתא שבה נגמר הכל, וכן אמר בבראשית רבה רבנן אמרי למלך שעשה חופה ציורה וכיירה וסיירה מה היתה חופה חסרה כלה שתכנס בתוכה כך מה העולם חסר שבת ע"כ. הרי רמזו לכלה הכלולה מן הכל, וישבות ביום השביעי, זה שבת דכלה שהוא היסוד ששובת ומתענג בה מכל מלאכתו וסימנך ויאהב המלך את אסתר מכל הנשים וכו' והבן. ויברך אלהים, דא אמא, ויקדש דא אבא, יהבו להו מתנן ונבזבזן, לזה ויברך אלהים את, א"ת דייקא מאמא לברתא ומאבא לברא והבן:

2נחזור לעניננו שכוונת הבריאה היא לדור בתחתונים אלא שאדם הרס, ולזה אמר אשר ברא אלהים לעשות שיהיה גמר ע"י ב"ו וזהו פירוש לעשות שיגמור עשייה על ידו הואיל והוא הרס כמו המילה והרבה דברים שגמר להם ע"י ב"ו, וג"כ להורות שיש לאדם חלק אלוה ממעל אם כן אין ראוי לו לעבור על דבורו ולמרות פיו הואיל ונתן לו הקב"ה יתרון על שאר ב"ח ויתן אל לבו כי הוא כביכול שותף להקב"ה וידע מעלתו, וכן אז"ל ויכולו אל תקרי ויכולו אלא ויכלו כאילו שניהם כלו, ואפילו שמים וארץ אין להם העמדה וקיום אלא בקיום התורה שנאמר אם לא בריתי וכו', א"כ הקב"ה בראם והוא מקיימם, אם כן הרי כביכול הוא שותף, ואם ח"ו אינו מקיים התורה ראוי ליפרע ממנו לא על העבירות שעשה לבד אלא על חורבן העולם, וזו היא משנת בעשרה מאמרות נברא העולם לא אמר ברא אלא נברא לומר שבקיום התורה כאילו נברא מאליו, וכן בראשית בגימ' קיי"ם עול"ם בתור"ה עם שש אותיות כלומר שקיום העולם בקיום התורה, ולזה אמר לעשות פירוש לקיים, וכן לעשו"ת בגימטרא ז"ה הו"א בקיו"ם התור"ה, ורמז גם כן על המילה כמו שאמרנו:

3ובמדרש שאל טורנוסרופוס את רבי עקיבא איזה מעשים נאים של הקב"ה או של ב"ו וא"ל של ב"ו, א"ל הרי שמים וארץ אדם יכול לעשות כיוצא בהם, א"ל ר' עקיבא לא תאמר בדבר שהוא למעלה שאין הבריות שולטין אלא בדברים המצויים בבני אדם, א"ל למה אתם מלים א"ל והלא הייתי יודע שבדבר זה אתה שואלני ולכך הקדמתי לך מעשה ב"ו נאים משל הקב"ה הביא לו שבלים וגלוסקאות א"ל הללו מעשה הקב"ה והללו מעשה בשר ודם, א"ל אם הקב"ה רוצה במילה למה אין יוצא הולד מהול ממעי אמו א"ל לפי שלא נתן הקב"ה המצות אלא לצרף בהם את ישראל שנאמר אמרת ה' צרופה וכו' ע"כ. ר' עקיבא ז"ל רצה לסתום פיו של אותו רשע ודחאו בקש אבל עיקרן של דברים שאדם מושך בערלתו היה לכך רצה הקב"ה שהוא יתקן מה שעוות שהוא נברא מהול, ולזה אמרו לא נתן הקב"ה המצות אלא לצרף כמו הכסף והזהב שמצרפים אותו מסיג שבו ולכך נחתכה הערלה, וזהו שנאמר וביום השמיני ימול בשר ערלתו ולא אמר ערלת בשרו אלא ערלתו ממש, לכך אמר הקב"ה תוצא הארץ עץ פרי הוא על אדם שנקרא עץ שנאמר כי האדם עץ השדה, עץ פרי עושה פרי שהוא בעצמו יהיה פרי, וכשמשך ערלתו אמר ותוצא הארץ עץ עושה פרי אבל הוא אינו פרי, ואע"פ שזה היה ביום הג' קודם שנברא אדם כותב התורה כתב שכך היה ראוי מאחר שחטא, ובאילן ג"כ אמר וערלתם ערלתו את פריו לא אמר ערלת פריו אלא ערלתו של אדם שנגזר עליו מיתה וסיבב מיתה לו ולכל הנבראים, וכן וערלתם" ערלתו" את" ס"ת מות, ולז"א וכי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל, שהעץ בעצמו יהיה מאכל, שלש שנים יהיה לכם ערלים, רמז על יום ג' של בריאת העולם שאמר הקב"ה תוצא האר עץ פרי שהעץ בעצמו יהיה פרי ואמר ותוצא הארץ עץ עושה וכו' ולכך וערלתם וכו', ואז"ל את פריו את הטפל לפריו שהיא הקליפה שנמשכה וקלטה הפרי בתוכה. ומכאן תראה שכותב התורה כתב כן אחר שחטא אדם, שהרי ביום ג' נאמר בו ב"פ כי טוב, אלא אחר שחטא נמשכה הקליפה ולא יש פרי בלא קליפה כי אם התות, לעשות בגימ' תות, והכל ברמז:

4עוד אפשר לומר שרמז לעשות מה שאמרו בזוהר על פסוק ואשים דברי בפיך, שכשהאדם מחדש שום חדוש בתורה אם הוא מדברי קבלה הוא בונה שמים ואם מפשטי התורה הוא בונה ארצות שנאמר אתהלך לפני ה' בארצות החיים, לזה רמז לעשות שמים חדשים שנאמר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה עשיתי לא נאמר אלא עושה שבכל עת אני עושה בשותפות המחדש. אשרי הזוכה:

5או ירמוז לעשות לצבת שנבראה בין השמשות שבה נעשות כל המלאכות וזהו לעשות כל המלאכות. עוד לעשות כל מלאכה ומלאכה שהתנה הקב"ה עם עולמו לעשותה בזמנה כמו שהתנה הקב"ה עם הים שיבקע לבני ישראל כשיעברו בו והדג שבלע יונה וכן התנה שהשמים יתנו טלם ויגשימו בעתם שהעולם צריך לוי, ובזה יסתם פיו של קיסר שאמר לר' יהושע בן חנניא אם הקב"ה אוהב השבת למה אינו שובת ומוריד גשמים ומצמיח זרעים, כבר עשה הקב"ה תנאי זה, כמו ששנינו פותקים מים לגנה מע"ש והיא הולכת ומשקה מאליה וכן שורין דיו וסממנים והם נעשים מאליהם וכן הרבה דברים השנויים שם במשנה מס' שבת פ"ק, וכה"א המכין לארץ מטר שהוא מוכן ועומד לזמן שהעולם צריך לו:

6עוד לעשות רמז על המזיקים שנבראו רוחין בלא גופין, ולצורך נבראו שלא יאמר אדם אין לי קיום והעמדה אלא בגוף ולא יחזור לבקש אלא אחר גופו, אומרים לו הרי אלו יש להם קיום והעמדה בעולם השפל והם בלא גוף, אם כן אע"פ שיענה האדם גופו יש לרוחו ונפשו קיום, וגם כדי שיפחדו מהם הבריות וידביקו עצמם בהי"ת ויתהלכו אל האלהים בכשרון מעשיהם הטובים ולא יטו ימין ושמאל:

7ובמדרש לעשות ועשה אין כתיב כאן אלא לעשות עדיין יש מלאכה אחרת לעשות וכיון שבא שלמה ובנה בית המקדש אמר הקב"ה עכשיו נשלמה מלאכת שמים וארץ לכך נקרא שלמה שהשלים הקב"ה מלאכת ששת ימי בראשית לתוך מעשה ידיו ע"כ. ענין אומרו לתוך מעשה ידיו רמז על השכינה שמצאה מנוח, ולזה אמר בתחלת המאמר ותשלם המלאכה אין כתיב כאן אלא כל המלאכה, וכל רמז לבתו של אברהם אבינו, והבן: