שפתי כהן על התורה, בראשית ב:ז

1ויברא אלהים את האדם. לא אמר ויברא אלהים אדם אלא את האדם בה"א הידיעה לרמוז למ"ש במדרש ויברא אלהים את האדם בזכותו של אברהם דכתיב האדם הגדול בענקים זה אברהם למה קורא אותו האדם הגדול שהיה לו להבראות קודם אדם הראשון אלא אמר הקב"ה שמא יקלקל ואין מי שיבא ויתקן אחריו. ויש לשאול על זה המאמר איך אמר שמא יקלקל וכי אברהם שנתנסה בעשרה נסיונות ועמד בכלן יאמר עליו שמא יקלקל, ועוד מאי שמא מי איכא ספיקא קמי קוב"ה, ועוד מה אומר ואין מי שיבא אחריו ויתקן והרי יצחק והרי יעקב שנתקן בו כמו שרמזנו שופריה דאדם וכו'. אלא אין הכוונה שמא יקלקל חוזר לאברהם ח"ו אלא לאדם אם יבא אחריו אחר אברהם אין מי שיבא ויתקן אחריו לפי שאין תיקון אלא אחר ג' פעמים, כי ביעקב שהוא ג' אמר שופריה פירוש חזוק כמו ברוחו שמים שפרה בתלתא זמני הויא חזקה, ואם אברהם יבא קודם אין מי שיבא ויתקן שלא יש כי אם יצחק ויעקב ובתרי זמני לא הויא חזקה, וכן אברהם יצחק יעקב ע"ה גימ' בא"ו לתק"ן האד"ם, וכן אברהם אכר מ"ה, ומ"ה היינו אדם, וכן בצלם אלהים בגימ' רמ"ח היינו אברהם, אם כן ויברא אלהים את האדם בזכותו של אברהם ושלשתם רמוזים, ויברא" אלהים" את" ס"ת אמת זה יעקב שנאמר בו תתן אמת ליעקב, האדם בצלמו בגימ' זה יצחק עם ב' מלות, בצלם אלהים בגימ' אברהם, הרי רמזה, כי הוא יודע העתידות טרם מכה ציץ רפואה פרח ומגיד מראשית אחרית הקב"ה. וכן אז"ל אלה תולדות השמים והארץ בהבראם באברהם:

2ודע שיש במעשה בראשית שש פעמים אמ"ת רמוזים בס"ת אלו הן, ברא אלהים את השמים וכו', לומר שאע"פ שמתחם כאהל שנאמר הנוטה כדוק שמים וימתחם כאהל לשבת והארץ רקעה על המים חתמם בחותם אמת שלא יזוזו לעולם ועד עד עת חליפתם הנגזר להם שנאמר שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה, וכשמתחם ונמתחו למקום שנגזר להם שהוא זרת שנאמר ושמים בזרת תכן חתמם בחותם אמת. וכן אמ"ת במלואו אל"ף מ"ם תי"ו גימ' זר"ת וזר"ת במ"ק אחד שניכר בהם אחדותו יתברך שנאמר השמים מספרים כבוד אל. והאור הגנוז חתמו באמת, לפי שדבר הגנוז והמופקד צריך חותם חתמו באמת, שנאמר וירא אלהים את האור וכו'. ובבריאת התנינים ג"כ חתמם באמת שהם לויתן ובת זוגו שהם מזומנין לעשות מהם סעודה לצדיקים כמו שאז"ל סרס את הזכר והרג את הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבא, אמר ויברא אלהים את ס"ת אמ"ת, ובבריאת אדם נאמר ויברא אלהים את האדם בצלמו וכו' ס"ת אמת שיהיה זה הבנין עומד לעולם דור הולך ודור בא עד שיושלמו שיתא אלפי שני. ואחר שעשה לכל אחד חותם בפני עצמו עשה ג"כ חותם כללי לכלול שאר הדברים, שנאמר וירא" אלהים" את" כל אשר עשה, ועשה חותם לשבת בפני עצמו שהוא עולם שכלו שבת שהוא גנוז לישראל כדי שיזכו בו, וחתמו באמת שנאמר ברא אלהים לעשות ס"ת אמת, ולז"א אשר ברא אלהים לעשות שהוא עולם המעשה שצריך לעשות מעשה כדי שיזכו לעולם שכלו שבת, ולזה תקנו בברכה אחרונה של ק"ש שש פעמים אמת, וכן נמצא ברוב המחזורים ו' פעמים וכן כתב הרמב"ם ז"ל בתיקון תפלותיו, וחתמו ביציאת מצרים אמת ממצרים גאלתנו וכו' כמו שחתם בבריאה, אלהים לעשות בגימ' יציאת מצרים ע"ה, ולז"א לעשות, שצפה הקב"ה שעתיד להשתכח חדוש העולם וצריך לעשות דבר שיורה עליו שהוא יציאת מצרים וכן לעשות פירושו לקנות שלמות שהוא זה העולם שהוא עולם המעשה שבו משתלם האדם וכן לעשות בגימ' לשלמות, שאפילו שכל מה שנברא בו' ימי בראשית נבראו בשלמותם כאמרם ז"ל בקומתן נבראו בצביונם נבראו בדעתם נבראו, כדי שלא לתת פגם בבריאה, אבל מכאן ואילך ועיר פרא אדם יולד, והם יקנו השלמות, ולזה סמך אלה תולדות, ולזה רמזו במדרש כל תולדות שבמקרא חסרים בר מן ב' אלה תולדות פרץ והדין, מפני מה אינון חסרי' כנגד ו' דברים שניטלו מאדם הראשון זיוו וחייו קומתו ופרי הארץ ופרי האילן והמאורות, זיוו מנין שנאמר משנה פניו ותשלחהו. חייו מנין שנאמר ואל עפר תשוב. קומתו מנין שנאמר וימח את כל היקום שנכפפה קומתו. פרי הארץ ופרי האדמה שנאמר ארורה האדמה בעבורך, המאורות לקו במוצאי שבת. ואינם חוזרים עד שיבא בן פרץ לכך תולדות מלא, זיוו שנאמר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו, חייו שנאמר כי כימי העץ ימי עמי. קומתו שנאמר ואולך אתכם קוממיות בקומה זקופה, פרי הארץ שנאמר הגפן תתן פריה, המאורות שנאמר והיה אור הלבנה כאור החמה וכו':

3ובמדרש ז' הבלים אמר קהלת למה כנגד ז' ימי בראשית אמר, מה נברא ביום ראשון שמים וארץ ומה סופן שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה ואמר הבל, ומה נברא ביום ב' רקיע ומה סופן ונגולו כספר השמים ואמר הבל, מה נברא ביום ג' יקוו המים מה סופן והחרים ה' את לשון ים מצרים וחמר הבל, מה נברא ביום ד' יהי מאורות ומה סופן וחפרה הלבנה ובושה החמה ואמר הבל, מה נברא ביום ה' ועוף יעופף ומה סופן אסוף אסיפם מעל פני האדמה אסוף עוף השמים ואמר הבל, מה נברא ביום ו' אדם ומה סופו כי עפר אתה ואל עפר תשוב ואמר הבל, מה נברא ביום ז' שבת חזר ונסתכל לכאן ולכאן ליתן בו פגם ולא היה מוצא לפי שכולו קדושה ומנוחה, אמר רבי יצחק אחר הסתכלו ראה כשאדם חוטא כו' מתחייב בנפשו ואמר הבל ע"כ. א"כ הרי נראה מאלו המאמרים שצריך לשלמות והשלמות הוא כדי לזכות בו לעולם שכולו שבת וזהו לעשות את השבת, פירוש לשלמות שהשבת הוא יום נברא ואינו נעשה אלא ודאי כמו שאמר, ולכך בהבראם בה"א זעירא. וכתב רבינו בחיי ז"ל ועד"ה בהבראם בה' בראם, הה' הזאת היא ה' אחרונה שבשם והיא זעיר נאצלת מכח אלהים והיא שבראה את העולם, מכאן סיוע לדברינו. וכדי שלא יחשוב אדם לפי שנברא העולם בדין א"כ ראוי הוא ובדין הוא שיהיה כך ובטבע, שכן אלהים בגימ' הטבע, לכך אמר ביום עשות ה' אלהים בגימ' יב"ק, יחיד ברוך קדמון, יחוד ברכה קדושה. יב"ק יק"ב בגימ' בחירה ע"ה, זהו וגם יקב חצב בו למד על הבחירה, זהו רבוי וגם יקב ויק"ב, אז יהיה בק"י בבחירה ולא יהיה מוכרח במעשיו, ולכך אחר שאמר ויברא אלהים את האדם אמר וייצר ה' אלהים וכו'. וכתב הרב רבינו בחיי ז"ל בפ' בא אל פרעה אמר בתחלה אלהים ואח"כ ה' אלהים כדי שלא תאמין שמדת הדין בלבד עשתה זאת ויקצץ לכך אמר אח"כ ה' אלהים לחבר את האהל:

4ויהי האדם לנפש חיה. אמר האדם בה"א הידיעה רמז על משה ע"ה, וכן האדם לנפש חיה ס"ת משה, האדם במ"ם סתומה **((מ"ם סתומה היא ת"ר באי"ק בכ"ר):)** ע"ה בגימ' תרי"א היינו תורה שהוריד משה לישראל להחיות נפשותיהם זהו לנפש חיה כי האדם אין לו חיות והעמדה אלא בתורה שנאמר כי הוא חייך ואורך ימיך ונאמר ובדבר הזה תאריכו ימים וזהו ויהי שיש לו הוי"ה והשארות וקיום נצחי בקיום התורה שיש בה רמ"ח מצות עשה כנגד איברי האדם ושס"ה מצות לא תעשה כנגד שס"ה גידים שבאדם, האדם במ"ם סתומה עם ב' מלות עולה תרי"ג, ובסיבת התורה יש לנפש קיום והעמדה ואפילו בקבר כההוא מעשה דקפולאי במסכת שבת, וכמו שדרשו ז"ל בשכבך תשמור עליך בקבר א"כ כל הויתו של אדם הוא להחיות נפשו, וכתב רבינו בחיי ז"ל האדם מורכב משני עצמות, האחד חי בטבע והשני מת בטבע ומפני התחברותם קרה לכל אחד ואחד מקרה בפני עצמו, וקרה חיות לגוף מפני התחברותו לנפש וקרה מיתה לנפש מפני התחברותה לגוף א"כ הנפש חיה בטבע מתה במקרה והגוף מת בטבע חי במקרה ע"כ. ולכך צריך האדם להיות כל השתדלותו בחיות הנפש שהחיות לה בטבע ולא יביאנה במקרה המות בסיבת חיות הגוף שהוא לו מקרה, כי לכך נגזר על אדם מיתה לפי שנמשך והשתדל אחר צרכי הגוף. ובהיות הגוף קרה מיתה לנפש להתיך אכילה, ונתקצרו הימים שלא יחיו אלא עד ע' שנה ולא יותר שהוא שביעית ת"ק שהוא תשלום ז' שמיטות מלבד כ' שנים הראשונים שהם שני ההוספה, ולכך ב"ד של מעלה אין עונשין אלא מבן כ' ומעלה שהן שני ההעמדה שאין אדם עומד על דעתו עד תשלום כ' שנה, ולכך נתן אדם לדוד ע' שנה שהם שנותיו של יובל ואילולא אכל מעץ החיים היה חי נ' אלף שנה שהוא יובל הגדול, וזהו ואכל וחי לעולם לעולמו של יובל, אבל אחר שנמשך אחר תאות הגוף שהוא עץ הדעת נתחייב שיתקצרו ימיו ויתקצרו הגופים עד שיותך, ואדם שנתקן בדוד שהוא תשלום גופו לא חי אלא ע' שנה לפי שניתך גופו וכל ימיו ישב בתענית להתיך האכילה, וכן תענית כמנין שנותיו של אדם, ובביאת בן בנו שהוא מלך המשיח יתארכו הקומות שנאמר ואולך אתכם קוממיות, ויתארכו הימים שנאמר כימי העץ ימי עמי, והאדם עץ השדה, משיח במ"ק בגימ' קומ"ה זקופה, אבל אכילתו מעץ הדעת גרם שקפח הגוף, עץ הדעת בא"ת ב"ש גימ' זה קפיח, אבל לעתיד יאכל מעץ החיים בא"ת ב"ש זה רם בקומה זקופה, ויחיו חמשים אלף שנה כי כן מהלך עץ החיים נ' אלף. לכך אמר לאדם מות תמות, כי הולך ומתמעט בקומה ובקוצר ימים, ובקוצר הימים נתקצר גם כן כל העולם ומהלך הגלגלים והימים, כי כפי ערך אורכו כך היה העולם ארוך והיו הימים ארוכים, ובערך העולם שהיה כך היו הגלגלים ארוכים ומהלך השמש ארוך והיה כל יום כמו שנה או יותר, וכשחטא ונתמעטה קומתו נתקצר גם כן העולם ונתמעטו הגלגלים, ונתמעטו הימים ונתקצרו, אבל לע"ל שעתידין להלוך בקומה זקופה שנא' ואולך אתכם קוממיות, במדרש חד אמר מאה אמה כגובהו של היכל וחד אמר מאתים שתי קומות כגובהו של היכל, א"כ יתארך העולם לפי שפסיעותיו של איש במדת ר' אמה תהיה כל פסיעה לפחות שלשים אמה ואם העולם מהלך ת"ק שנה משנותינו אפשר שילך אחד בשמונה שנים כל העולם כולו, אלא ודאי מוכרח שיארך ובהתארכו יתארך ג"כ הגלגל ויהיה כל יום כמו שנה של זמן הזה או יותר. ובזה יובן מה שאמר דוד שמחנו כימות עניתנו, ואנו עתה בגלות אלף תקכ"ט שנה לחרבן לא נשאר מאלף הששי כי אם שש מאות וחמשים והיכן שמחה שישמחנו כימות שעיננו ולא חצי ימות שעיננו, לפי שתם אלף הששי והשביעי חרוב, אם כן מוכרח הוא שיתארך היום והעולם ויתארך הגלגל עד שנשב בשלוה כימי הענוי. ולפי שעתה העולם הוא כפול ומכופל הולך ומתמעט בגלות לפי שנכפפה הקומה. ובזה תוכל להבין איך מקום השכינה מצומצם בין בדי הארון לפני ולפנים מקום שאפילו כהן גדול לא היה נכנס אלא פעם אחת בשנה אחר כמה טבילות וקידושין ואחר כמה תפלות שהיו ישראל מתפללים עליו, איך עתה הוא בית תורפה של ישמעאלים בית תורפה שלהם אלא שנתקפלה ירושלים וגברה עליה קליפה של שאר ארצות, ואפשר לומר שבקיפול ארצות באה שום רצועה מארם עד שבנו שם בית התורפה שלהם והם חושבים שבנו בירושלים והם מכזבים, וכה"א הרחיבי מקום אהלך. עוד ראיה מפ' הנזקין ז"ל ס' רבוא עיירות היו לו לינאי המלך בהר המלך וכל אחת ואחת היו בה כיוצאי מצרים חוץ משלש שהיו בה כפלים כיוצאי מצרים, אמר עולא לדידי חזי לי ההוא אתרא ואפילו ס' רבוותא דקניא לא מחזיק א"ל ההוא מינאה שקורי משקריתו א"ל ארץ צבי כתיב בה מה צבי זה אין עורו מחזיק בשרו אף ארץ ישראל בזמן שיושביה עליה רווחא ובזמן שאין יושביה עליה גמדא ע"כ. ותבין סוד זה מהשער שנכרוך על התפילין עד שיבערו הקב"ה שנאמר והלך בסערות תימן, ותחילתו של זה היה שלמה הוא גרם כמו שאז"ל יום שנשא שלמה בת פרעה לקח גבריאל קנה ונעצו בים הגדול ועלה עליו שרטון ועליו נבנה כרך גדול של רומי (שבת נו) והבן:

5או אפשר שאמר מות תמות שתי מיתות אחת לו ואחת לדוד אע"פ שלא נזכרה מיתה בדוד אלא שכיבה לפי שהושלם וכן א"ל נתן הנביא גם ה' העביר חטאתך לא תמות, אמר גם לרבות אדם שהושלם בו אע"פ שנאמר עליו מות שנאמר מות תמות לא מת: