שפתי כהן על התורה, בראשית כז:מא

1ויברכהו. י"ל למה ברכו הלא אמרו כשתראה עוברי רצונו יושבין בשלוה יש לך לשמוח ולומר אם לעוברי רצונו כך לעושי רצונו עאכ"ו, וכן ה"א נתת שמחה בלבי מעת דגנם ותירושם רבו. עוד יש להתעורר בברכה שבירך יצחק שאמר וירח את ריח בגדיו ויברכהו ולא פירש הברכה, ואמר ראה ריח בני וכו', ואמר ג"כ ולא הכירו כי היו ידיו כידי עשו ויברכהו ולא פירש הברכה, אלא אמר האתה זה בני עשו ויאמר אני. ועוד כבר אמר לעיל מי אתה בני ויאמר אנכי עשו בכורך ועוד למה אמר ויתן לך האלהים וכו' ורב דגן ותירש וסמיך ליה יעבדוך עמים וכו', ועוד שאין זה נראה לשון ברכה כמו ויברכם ביום ההוא בן יברך, הזכיר לשון ברכה, ועוד שאמר אחרי כן ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו פעם אחרת ולא פירש הברכה, ואם הברכה היא ואל שדי יברך כו' אם כן יאמר מיד למה זה הפסיק שאמר לא תקח וגו' אשה קום לך פדנה ארם וכו', ועוד מה הפרש בין ברכת יעקב לברכת עשו דבברכת יעקב אמר מטל השמים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש ובעשו אמר ג"כ משמני הארץ יהיה מושבך ומטל השמים, והנה ביעקב אמר ויתן ובעשו אמר הנה משמני וכו', ועוד ביעקב אמר מטל קודם ואחר כך ומשמני ובעשו אמר משמני הארץ קודם, ועוד בעשו אמר מטל השמים מעל וביעקב לא אמר מעל, ועוד מהו פירוש מעל, הטל הוא מן השמים ואינו מעל השמים. אלא אמר ולא הכירו וכו' ויברכהו, ברכו ברכה כוללת בין ליעקב בין לעשו לפי שלא נתאמת לו מי הוא אם עשו ואם יעקב, ולזה אמר ולא הכירו, וברכו בצנעא כדי שלא תשלוט בו עין הרע, כי לזה אמרו ז"ל אסור להסתכל בכהנים כשמברכים שלא יסמו עיניהם מדה כנגד מדה, ואפילו הכהנים עצמן אסורים להסתכל בידיהם בשעת ברכה, ולכך מכסין פניהם כדי שתהיה ברכה בצנעא, וזהו פירוש התפלה שמתפללין הכהנים בשעה שעוקרין רגליהם לעלות לדוכן יהי רצון שתהא ברכה זו שלמה וכו'. והברכה אע"פ שהיא בקול רם היא סתומה שאמר יברכך ולא יפרש במה יברכהו וכן כולם, כל זה, כדי שלא תשלוט בו עין הרע כדאיתא פרקא קמא דמועד קטן בההוא מעשה דרבי יונתן בן עכמא ורבי יהודה בן גרים דהוו תנו קמי דרבי שמעון בן יוחאי כד איפטרו מקמיה אמר לבריה זיל לגבייהו דלברכוך אזל לגבייהו א"ל יהא רעוא מן קדם ה' דתזרע ולא תחצוד תעיל ולא תפיק תפיק ולא תעיל ליחרב ביתך וליתוב אושפיזך ויבלבל פתורך ולא תחזי שתא חדתא, ברכוהו כן כדי שתהא סמוי' שאפילו הוא לא ידע שהיא ברכה. ואח"כ כשהריח ריח ג"ע ברכו ברכה פרטית והברכה היא ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה' ברכו שיהיה חי לעולם, שכן ריח בני ס"ת חי, וכן יעקב עולה לעולם עם ה' אותיות והכולל, וזהו סוד יעקב לא מת, ולפי שברכות של עולם הבא אין להם לא ערך ולא דמיון לכך נסתמה בז' תיבות אלו, ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה' שהוא סוד השביעיות ואין ספק שעיקר הברכות היא ברכת עוה"ב א"כ איך יעלה בדעת שיצחק אבינו יברך מעין עוה"ז כנראה ויתן לך כו' ויניח העקרית שהיא ברכת עולם הבא, אלא ודאי ברכו מעין ברכת עולם הבא קודם שהיא עיקר ואחר כך מעין עולם הזה, ולזה אמר ויתן לך וגו', שברכו קודם הברכה הסמויה מן העין והיא ברכת עולם הבא שנאמר עליו עין לא ראתה ואחר כך ויתן לך שהיא ברכת העולם הזה, ולפי שזה העולם הוא עולם המעשה ואי אפשר להשיג חיי העולם הבא אלא על ידי מעשה של עולם הזה, לכך ברכו שישפיע לו האלהים טובות העוה"ז דהיינו רוב דגן ותירוש וכו' וירחיק ממנו דברים המונעים כגון חולי ומלחמה ורעב וזהו פסוק שני יעבדוך עמים וכו', פסוק ראשון ברבוי טובה פסוק שני בדברים המונעים, כדי שימצא עצמו פנוי לעסוק בתורה ולקיים המצות כדי שיזכה לחיי עוה"ב:

2יקרבו ימי אבל אבי וכו'. אמר עשו אבי ברכני והיה כאשר תריד ופרקת שלא אוכל לשלוט עליו אלא כשיבטלו מעסק התורה, ודאי כששמע כן הוא לא יבטל, אבל בימי אבלו של אבא יבטל על כרחו שהאבל אסור בדברי תורה אז אהרגה ואוכל עליו:

3או נאמר יקרבו ימי. שאמר עשו כמו שהוא לקח הבכורה בימי אבלו של אברהם גם אני אמדוד לו יקרבו ימי וכו':

4שמעתי על דרך הלצה שאמר אם אהרגנו עתה צריך להתאבל עליו וכשימות ג"כ אבי צריך להתאבל פעם אחרת על אבי א"כ לא אהרגנו עתה אלא יקרבו ימי אבל אבי ואתאבל על שניהם פעם אחת ולא שתי פעמים: