שפתי כהן על התורה, בראשית לב:לג

1על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה מצאתי כתוב כי שס"ה גידים יש באדם וכל אחד שולט יומו וגיד הנשה שולט יום ט' באב לכך נחרב הבית בראשונה ובשניה בט' באב נגד ב' גידים של ימין ושל שמאל שהלכה כחכמים שאמרו נוהג בשניהם, ולזה אנו מתענין בו בה' ענויים להתיש כחו וכל האוכלו כאילו לא התענה תשעה באב, וכל האוכל בתשעה באב כאילו אכל גיד הנשה, ונותן לו כח לקטרג ולשלוט ביומו ולזה מתענין בענויין שלא להניח לו שום כח ע"כ. ומה שנגע באותו מקום הוא מפני שאחזו בערלה ומצאו מהול לכך לא יכול לו ויגע בכף ירכו לפי שנשא שתי אחיות, כאומרם ז"ל אין האשה מתקנאת אלא בירך חברתה, ולזה אמר ויגע בכף ירך יעקב, וחזר ואמר כי נגע בכף ירך יעקב לומר שנגעו בשתי אחיות. וכתב רבינו בחיי ז"ל על שם הפילוסוף מחכמי תורתינו האריך ואמר כי שם יעקב מורה על השפלות מלשון וידו אוחזת בעקב שהוא סוף הגוף, ושם ישראל מורה על שררה ומעלה, ואמר על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה שהנפש השכלית ראויה שתמשך אחר שכל הפועל לא יתעסקו תלמידי ישראל בענין תאות הגשמיות לפי שנמשלו לגיד הנשה, וידוע כי התלמידים קרויים בנים וכבר ידעת כי גידי הבהמה הם חזקים מאד כחבלים, והכתוב המשיל העון לחבל שנאמר הוי מושכי העון בחבלי השוא, לפי שתחילתו חלוש גם סופו הולך וחזק ומתוך חוזק התאוות ישכח הש"י, ועל כן תראו בשתי מלות אלו גי"ד הנש"ה. ויחס בו האכילה ואמר ע"כ לא יאכלו כי ערבות חוש הטעם ותענוגו אינו אלא לפי שעה, ומן הידוע כי המיעוט בו יפה ונעים שבו קיום הגוף והיתרון ממנו הפסד וחרבן הגוף, כי אין בגידין בנותן טעם תמידי כי טעמם כלה ואבד ומחריבין הגוף, כן יקרה לאדם עם שאר תאותיו. אשר על כף הירך, לפי שכל הגוף נשען עליו, כן יכנסו כל שאר התאוות בכל לשון אכילה, ואמר עד היום הזה כי נהוג בני אדם בעולם הזה בתאוות הללו עד הגיעם לעולם הבא הנקרא יום, ואמר הזה כלומר אחר הפרדו מן העולם הזה. כי נגע בכף ירך יעקב, כלומר שהרי עלתה במדרגת הנפש השכלית למדרגת השכלים הנפרדים מן החומר אין ביניהם הפרש אלא היותה משותפת בחומר, זהו פירוש כי נגע בכף ירך יעקב, ועל כן הזכיר יעקב. ויחס כף ירך ליעקב לא לישראל מפני ששם יעקב מורה שפלות ועל בקשת הענינים הגשמים השפלים, ושם ישראל מורה על שררה ועל בקשת המושכלות, על כן לא יאכלו בני ישראל ע"כ. ודע כי שס"ה מצות לא תעשה רמוזים בכ"י יסו"ד, והוא לא יכול להחזיק בהלאוין שכתובים בלוח שני, ולפי שהם כתובים מיום שנברא העולם כאמרם עשרה דברים נבראו בע"ש בין השמשות הכתב והמכתב והלוחות, לא היה לו כח להחזיק בהם והחזיק בשאר הלוח שמנינם ש"ס כמנין הנש"ה, ובפרט כשבא ביאת איסור כי אע"פ שהוא מהלאוין שכתובים בלוח שני בזה בפרט יש לו אחיזה, ולזה אמר אשר על כף הירך שהוא על הגיד שהוא הברית שהוא שוכב על הירך, ולזה הנש"ה גי' שנ"ו שהוא דבור שני מלוח שני, ולזה אז"ל לא תנאף לא תהנה לאף, זהו ויגע בכף, כלומר כשאמר יעקב גרת"י תרי"ג שמרתי נגע בכף ירכו, רמז לו לזה כלומר הירך שהוא רמז לב' אחיות כאמרם ז"ל אין האשה מתקנאת אלא בירך חברתה ובנגיעתו נתקע בכף למעלה שלא יטמאו:

2גם מצאתי כתוב ד' צומות רמוזים, ואמר על כן לא יאכלו בני ישראל, אלא מתענין, א"ת אב תשעה, גי"ד דר"ת ג' דתשרי, י' בטבת, גי"ד בגי' י"ז, היינו י"ז בתמוז, שעולים ל"ט, ותרגום ארור ל"ט, ועתידין להתהפך לימים טובים והיינו לי"ט לימים טובים, ול"ט הוא ט"ל. וכתוב בספר החסידים על כן לא יאכלו בני וכו', שהם גרמו לו שהניחוהו לבדו ונזוק ע"כ:

3עוד מן הבא בידו אבנים טובות ומרגליות, ולזה כשאמר לו יש לי רב אחי ונתמעטה המנחה בעיניו אמר לו יעקב זו אינה עיקר העיקר הוא מה שבידי ולקחת מנחתי מידי שהם האבנים טובות ומרגליות, אלו נקראים מנחה, ולעדרים קראם ברכה שנאמר קח נא את ברכתי על שם שהם מתברכים, כאומרם ז"ל למה נקראו עשתרות שמעשרות את בעליהן. וכשאמר לו מי לך כל המחנה הזה אשר פגשתי וגו', אמר לו על דרך סגי נהור, אמר לו בעיניך הרבה אבל בעיני אינו כלום יש לי רב, עד שאמר לו יש בידי דבר אחר שהם האבנים שלא מסרתי אותם לשלוחים אלא הם בידי ולקחת מנחתי מידי: